ע"פ 4390/03 שרון ספנוב נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

המערער, שהוא אוהד קבוצת הכדורגל של הפועל פתח-תקווה, קשר קשר עם אחר, ארז מרקוביץ שמו, להצית את חדרו של מנהל הקבוצה באיצטדיון בפתח-תקווה כצעד של מחאה נגד הנהלת הקבוצה. השניים אמרו ועשו, ובשעות-הלילה הציתו את אותו משרד, וגרמו לו נזק בסך 30,000 ש"ח. מיד לאחר ההצתה אף הודיעו לעיתונאים משני עיתונים על מעשה ההצתה. משנלכדו, הואשמו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של הצתה וקשירת קשר, הודו בעובדות, הורשעו על-פי הודאתם, ודינם נגזר.

על המערער, שבערעורו אנו דנים היום, נגזרו 36 חודשי מאסר בפועל, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, בצירוף קנס בסך 10,000 ש"ח. כן חויב בתשלום פיצויים להנהלת הקבוצה בסך 15,000 ש"ח.

בגזר-דין מפורט ויסודי, הסביר בית-המשפט המחוזי (השופט אורי שוהם), כי אין בידיו לקבל את המלצת שירות-המבחן, שלנוכח אורח חייו הנורמטיבי של המערער, עברו הנקי והפגיעה הקשה ביותר שתיגרם עקב שליחתו לכלא, המליץ על עונשים שיקומיים. בית-המשפט המחוזי הטעים את חומרת העבירה, קבע כי לא התרשם שמעשה ההצתה הוא חריג מבחינת המערער, והוסיף כי אינו משוכנע כי אין "לצפות לאפשרות ממשית כי [המערער ושותפו] יפרקו את תסכוליהם בדרך אלימה גם במקרים אחרים בעתיד".

מכאן הערעור שבפנינו.

המערער אינו חולק על החומרה שבהתנהגותו, הוא רואה בה כישלון חמור מבחינתו, ומתחרט על מעשיו חרטה עמוקה. בא-כוחו, עורך-הדין דרור ארד-אילון, הטעים כי בגזר-הדין לא נערך האיזון הנכון בין שיקולי הענישה השונים, וכי על-כל-פנים, בית-המשפט המחוזי שגה בסברתו כי המערער עשוי להמשיך בהתנהגותו הפלילית אם לא ייענש בדרך חמורה.

אף לנו נראה, כי בית-המשפט המחוזי, בגוזרו את דינו של המערער, לא העניק את המשקל הנכון למטרות הענישה השונות, הסותרות לעתים זו את זו. אכן, חייו הנורמטיביים של המערער, עברו הנקי והמבחן החיובי של שירות-המבחן אינם מבססים את מסקנת בית-המשפט המחוזי, כי הוא מועד להתנהגות אלימה, הגם שהוא אוהד מסור של קבוצתו. זוהי הסתבכותו הראשונה בפלילים, ונראה כי הוא נכשל באותה התנהגות אלימה, שלצערנו, נפוצה במגרשי הכדורגל. אין כמובן להקל ראש במעשה הבריונות, שנעשה בדרך מתוכננת, אך בגזירת-הדין יש להתחשב גם בנסיבותיו האישיות, וכן בעובדה שהיה כבר נתון במעצר חודש ימים, ובמעצר-בית תשעה חודשים נוספים, ובמיוחד בהמלצת שירות-המבחן, שסבר כי עונש של מאסר בפועל יהיה הרסני מבחינת המערער.

נראה לנו, על-כן, כי ניתן להסתפק במאסר בפועל למשך ששה חודשים, שירוצו בעבודות-שירות, אם המערער יימצא מתאים לכך. שאר חלקי גזר-הדין, לרבות החיוב בפיצויים, יעמדו בעינם.

הממונה על עבודות-השירות שמתבקש להגיש בתוך 30 יום חוות-דעתו לעניין האפשרות לריצוי העונש בעבודות-שירות. עם קבלת חוות-הדעת נשלים את פסק-דיננו.

תנאי השחרור, למעט מעצר-הבית שיש לבטלו, יישארו בעינם עד להשלמת פסק-דיננו.