ע"פ 7256/07 פרח מג'יד נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.

המערער הורשע לפי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בביצוע שני מעשי רצח. בגזר הדין מיום 11.7.07 הטיל עליו בית המשפט המחוזי בנצרת שני מאסרי עולם, אלא שנקבע כי 10 שנים מתוך אחד ממאסרי העולם ירוצו במצטבר לעונש מאסר העולם השני. הערעור המונח בפנינו מופנה נגד חומרת העונש.

2.

ביום 14.4.05 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי המסופר בכתב האישום, ירה המערער באמצעות רובה ציד בשני אנשים, שהיו אחים ואשר עבדו במפעל שפתח נגדו בהליכי הוצאה לפועל, ובדרך זו הביא למותם של השניים. לאחר מעצרו, נשלח המערער להסתכלות בבית החולים "שער מנשה". במהלך ההסתכלות הוכנו שתי חוות דעת על ידי ד"ר גבריאלה קנול. לפי חוות הדעת המערער אחראי למעשיו וכשיר הוא לעמוד לדין. ביום 10.11.05 הוכנה חוות דעת פרטית בעניינו של המערער על ידי ד"ר תופיק קראקרה. לפי האמור בחוות דעת זו, המערער אמנם כשיר לעמוד לדין, אך הוא סובל מהפרעות נפשיות מסוימות. ביום 16.11.05 הודה המערער במעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ובעקבות זאת הרשיע אותו בית המשפט המחוזי בעבירות המיוחסות לו. ברם, ביום 22.1.07 ביטל בית המשפט בהסכמת המשיבה את הכרעת הדין, וזאת לאור הגשתה של חוות דעת לגבי מצבו הנפשי של המערער. בהמשך הדברים, בטרם נשמעו דיוני ההוכחות בעניין כשרותו של המערער לעמוד לדין, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו יודה המערער במיוחס לו. עוד הוסכם במסגרת הסדר הטיעון, כי המשיבה תבקש מבית המשפט להטיל על המערער מאסר עולם בצירוף עונש של 10 שנות מאסר במצטבר, ואילו המערער יבקש מצידו כי שני מאסרי העולם ירוצו במלואם בחופף. בעקבות זאת, הודה המערער בעובדות כתב האישום והורשע בעבירות המיוחסות לו. ביום 17.7.07 ניתן גזר דינו של המערער, בו הושת עליו עונש של שני מאסרי עולם. בית המשפט הורה, כי המאסרים ירוצו כך שעשר שנות מאסר מתוך מאסר עולם אחד יצטברו לעונש מאסר העולם השני, ואילו יתרת העונש תרוצה בחופף.

3.

המערער משיג בפנינו על

חומרת העונש שהוטל עליו. לטענתו, לא היה מקום להטיל עליו את העונש המירבי האפשרי בטווח הענישה המוסכם בהסדר הטיעון בין הצדדים. עוד נטען, כי במסגרת קביעת העונש לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער. בין הטעמים המצדיקים הקלה בעונשו מפנה המערער לעברו הנקי, הבעת החרטה על ביצוע המעשים והודייתו המהירה. לבסוף נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לאמור בחוות הדעת של ד"ר תופיק קראקרה. בחוות דעת זו נאמר, כי מעשיו של המערער בוצעו לאור הפרעה נפשית אשר הגבילה במידה ניכרת, אך לא מוחלטת, את יכולתו להימנע מעשייתם. לטענת המערער, מדובר בחוות דעת יסודית ומעמיקה, שיש לבכר את האמור בה על פני שנאמר בחוות הדעת של ד"ר קנול.

4.

דינו של הערעור להידחות. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בגזר דין שנקבע בטווח ענישה עליו הוסכם במסגרת הסדר טיעון (ראו למשל, ע"פ 3543/07 שוסטר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.8.07); ע"פ 5057/06 אגבריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.5.07); ע"פ 3289/05 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.10.05)). הלכה זו אמנם אינה מאיינת את סמכותה של ערכאת הערעור להתערב בעונש במקרים המצדיקים זאת (ראו, ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.8.07)). עם זאת, יישום הדברים האמורים על המקרה דנא מחייב אי התערבות בעונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית. בבואו לגזור את הדין הביא בחשבון בית המשפט המחוזי את חומרת המעשים שביצע המערער ותוצאותיהם הקשות של אלה על משפחתם של הקורבנות. מנגד, הביא בית המשפט במניין שיקוליו אף את האמור בחוות הדעת הפסיכיאטריות. בפני בית המשפט הונחו חוות דעת שונות, אלו של ד"ר קנול וזו של ד"ר קראקרה. בית המשפט הדגיש, כי לא נפל כל פגם בכושר שיפוטו של המערער וכי אחראי הוא לחלוטין על מעשיו. עם זאת, הביא בית המשפט בחשבון את האמור בחוות הדעת הפסיכיאטריות, לרבות מאפייני אישיותו של המערער, חוסר יכולתו להתמודד עם בעיות באופן רציונאלי ונסיבותיו האישיות. דברים אלה על המערער נכתבו בחוות הדעת השונות שהוגשו לבית המשפט המחוזי. לקיחתם בחשבון של מכלול השיקולים האמורים הביאה את הערכאה הדיונית לקבוע את העונש על הרף הגבוה ביותר מבחינת טווח הענישה עליו הוסכם בהסדר הטיעון. בקובעו כן ציין בית המשפט, כי עונש זה נותן משקל הולם אף לכל השיקולים המצדיקים הקלה בעונשו של המערער. אכן, במקרה דנא קיימים שיקולים לכאן ולכאן לגבי קביעת עונשו של המערער. כך, קיימים שיקולים המצדיקים הקלה בעונשו של המערער, ובכלל זה נסיבותיו האישיות וכן האמור בחוות הדעת הפסיכיאטריות השונות. לעניין זה יצוין, כי לא ניתן כל נימוק המניח את הדעת לכך שיש לבכר את האמור בחוות הדעת של ד"ר קראקרה על פני הדברים שנאמרו בחוות הדעת של ד"ר קנול. קיימים מנגד אף שיקולים המצדיקים החמרה עם המערער, ובראשם מהות העבירות בהן הורשע ונסיבות ביצוען (ראו, ע"פ 9059/03 אהרון יוסבשוילי נ' מדינת ישראל , פיסקה 9 (לא פורסם, 21.3.07)). יש לזכור את המעשים אותם ביצע המערער. המפעל בו עבדו שני הקורבנות פתח בהליכים חוקיים לגביית חוב המגיע לו מהמערער. בתגובה הגיע המערער למשרדי המפעל כאשר ברשותו רובה ציד וירה בשני בני משפחה העובדים שם. מעשים אלה הינם בעלי חומרה עליונה, שהרי המערער הביא בכוונה תחילה למותם של שני בני אנוש. בהתחשב במעשים החמורים בהם הורשע המערער ובהתחשב בהסדר הטיעון, איננו מוצאים לנכון להתערב בעונש שנגזר עליו.

הערעור נדחה.