ע"פ 10619/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשה (שהוגדרה כבהולה) לעיכוב ביצועו של עונש המאסר שהושת על המבקש במסגרת פסק הדין ב-ע"פ 10619/08 (כב' השופטים: א' א' לוי , מ' נאור , י' דנציגר ), שניתן בתאריך 30.3.2009.

ריצוי העונש אמור להתחיל ביום א' ה- 19.4.2009 והבקשה הוגשה רק היום, יום ו' (בתאריך 17.4.2009), בצד תצלום העתירה לדיון נוסף על פסק הדין הנ"ל, שצפויה להיות מוגשת, כאמור בבקשה, בתאריך 19.4.2009.

2.

פסק הדין ב-ע"פ 10619/08 הנ"ל דחה את ערעורו של המבקש על גזר הדין שניתן בעניינו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט צ'

גורפינקל ), בגדרו הוטלו עליו 12 חודשי מאסר בפועל (בניכוי תקופת מעצרו) ו-18 חודשי מאסר על תנאי.

ברקע הדברים עומדת הודיה של המבקש בכתב אישום מתוקן, בו נטען כי המבקש ואחרים חברו בין השנים 2007-2005 לביצוען של פעולות ניאו-נאציות, שכללו הסתה לגזענות, אלימות, הפצה של תורת הגזע הנאצית, וקידומה הלכה למעשה. הקבוצה קיימה מפגשים בהם נהגו חבריה להשתכר, הצדיעו במועל יד, ודיברו על האידאולוגיה הניאו-נאצית. בהמשך, תקפו בני החבורה בהזדמנויות שונות עוברי אורח בשל צבעם, או השתייכותם לגזע או מוצא לאומי-אתני, ואת פעולותיהם תיעדו בצילום. המבקש וחבריו לערעור הנ"ל הודו כאמור בעובדותיהם של האישומים שיוחסו להם, זאת בגדרו של הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, ובעקבות כך הורשעו בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, תקיפה בנסיבות מחמירות בחבורה וממניע גזעני או עוינות כלפי הצבור, פרסום הסתה לגזענות, והחזקת פרסום גזעני, כאשר המבקש הורשע באישום אחד בלבד.

בגדרו של הסדר הטיעון, הגבילה המשיבה את עתירתה לעונש, במובן זה שביקשה כי למבקש יגזר מאסר של 15 חודשים. כמו כן, היה מוסכם כי למבקש ייגזר מאסר על תנאי - לפי שיקול דעתו של בית המשפט. מנגד, היה רשאי המבקש, על-פי הסדר הטיעון, לטעון לעונש כהבנתו. לאחר שהוגשו לבית המשפט המחוזי הנכבד תסקירים של שירות המבחן והצדדים השמיעו טיעוניהם, נדון המבקש כאמור לשנת מאסר (בניכוי ימי מעצרו), וכן ל-18 חודשים מאסר על תנאי.

בית משפט זה, לאחר שעיין בנימוקי הערעור והאזין לטיעונים בע"פ, דחה את ערעוריהם של המבקש ושל חבריו, כנגד העונש, וזאת משורה של טעמים שהעיקריים שבהם יתומצתו להלן:

(א)

העונשים שהושתו מצויים בגדרו של הסכם הטיעון עליו הודיעו הצדדים ומשנתנו לו המערערים (והמבקש ביניהם) את הסכמתם, הם בבחינת מי שגם אישרו כי העונש לו טענה המדינה מצוי במתחם הסבירות, אף שמטבע הדברים תקוותם היתה, כמובן, שבית המשפט יקל עמם עוד.

(ב)

חומרתן המופלגת של העבירות בכלל, ובמיוחד שהן נעברו במדינת היהודים, מקום בו ביקשו ניצולי השואה למצוא להם מקלט לאחר שחמקו מידיו של הצורר הנאצי. בהקשר זה נאמר לגבי המבקש כי הייתה אמנם התלבטות אם נכון להחזירו אל מאחורי סורג ובריח נוכח תקופת המאסר הקצרה שנותרה לו והתפנית שעשה בחייו. אולם לבסוף הגיע ההרכב למסקנה כי יש לדחות גם את ערעורו מכוח חומרתה המופלגת של הפרשה ולאור העובדה כי בית המשפט המחוזי כבר הלך לקראתו, ומאותם טעמים, כברת דרך ארוכה.

בסיום פיסקה זו, ראוי עוד לציין כי בית משפט זה הורה למבקש בתאריך 5.4.2009 כי עליו להתייצב בתאריך 19.4.2009 על-מנת לשאת במאסרו, וזאת בעקבות בקשה לעיכוב ביצוע המאסר שהגיש המבקש.

3.

עתה חוזר המבקש ועותר לעיכוב מאסרו בשל עתירתו (הצפויה) לדיון נוסף, בגדרה הוא מעלה שני טיעונים מרכזיים:

(א)

טעה - לשיטתו – בית המשפט, עובדתית, בהניחו כי המבקש היה נוכח באירוע של האלימות, המצולם בסרטון שהנציח את פעילותם של חברי החבורה.

(ב)

בית המשפט סטה – לגישתו - מההלכה שאושרה, לשיטתו, אך לאחרונה, הנותנת מעמד של בכורה לשיקולי השיקום בכלל וכן למקומם של תסקירי מבחן, בפרט בעניינם של קטינים (ופה המבקש היה קטין בעת ביצוע מעשה העבירה, בו הודה).

לפיכך, ובשים לב לתקופת המאסר הקצרה יחסית שנגזרה על המבקש, הוא סבור כי עד ההכרעה בעתירתו לדיון נוסף, ראוי לעכב את ביצוע מאסרו.

דיון והכרעה

4.

לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות . אנמק מסקנתי בתמציתיות להלן.

5.

כלל הוא כי הגשת עתירה לא תעכב את ביצוע ההחלטה שלגביה עותרים לקיום דיון נוסף. כלל זה מעוגן ברישא של תקנה 14 ל תקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) ובהקשר הפלילי הוא מקביל לעקרונות הסטטוטוריים הקבועים בסעיפים 43, 44 ו-87 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 , כפי שפורשו בפסיקה (ראו: ע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 246 (2000) (להלן – הלכת שוורץ )). בעיכוב ביצוע שמכח תקנה 14 לתקנות – יש להעניק לעקרון המבוטא בכלל משנה תוקף , שכן מדובר בהליך המותנה ברשות , ולא בעניין שבזכות.

יתר על כן "דיון נוסף איננו ערעור נוסף" ( דנ"א 516/91

בנדרלי נ' קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ , פ"ד מה (3) 356, 360 (1991)), מה גם ש"לא חשיבות העניין של המתדיין, אלא חשיבות ההלכה הנקבעת עקב העניין – היא הקובעת" ( ד"נ 4/57

ברלינרבלאו נ' שר-הבטחון , פ"ד יב 25, 28 (1958); עיינו גם: ד"ר שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 198-195

(1999); בש"א 8898/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 16.11.08)). יחד עם זאת, על פי הסיפא של תקנה 14 לתקנות, רשאי נשיא בית המשפט העליון, לרבות שופט או שופטים שקבע לשם כך, לצוות על עיכוב ביצוע עד למתן החלטה בעתירה, או עד למתן החלטה בדיון הנוסף, לפי הענין, בתנאים שייראו לו, לרבות מתן ערובה להנחת דעתו בידי מבקש העיכוב.

בהקשר הפלילי, נראה כי כללי הלכת שוורץ , אמורים לחול כאן ואולם בזהירות יתר, מהטעמים שצוינו לעיל.

6.

ביישום לעניננו של היסודות הנ"ל - לא נראה כי יש מקום להורות כאן על עיכוב ביצוע, בהצטבר נימוקים מספר:

(א)

העונש שהושת על המבקש היה בטווח שנצפה על ידו בגדר הסדר הטיעון, שהוא הסכים לו. במצב דברים זה, בעקרון, אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בגזר הדין (ראו למשל: ע"פ 7256/07 מג'יד נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 29.4.2008); ע"פ 3543/07 שוסטר נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 7.8.2007); ע"פ 5057/09 אגבריה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 3.5.2007)).

(ב)

בית משפט זה נזקק כבר לסוגייה של עיכוב ביצוע עונש המאסר, ובעקבותיה הורה על התייצבותו של המבקש לריצוי עונשו בתאריך 19.4.2009.

(ג)

על פני הדברים, הנימוקים המובאים בעתירה לדיון נוסף נושאים בעיקרם "אופי ערעורי".

(ד)

האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית ביחס לעבירה בה הורשע המבקש (על-פי הודייתו) ונסיבות העניין - מקשים על התחשבות נוספת במבקש, מעבר לזו שכבר הופגנה כלפיו.

7.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.