ע"פ 3140/11פלוני נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל בן 24 חודש שנגזר על המבקש.

1.

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא ב' אזולאי והשופטים נ' זלוצ'ובר וצ' צפת) בתום שמיעת ראיות בעבירה של אינוס, במספר בלתי ידוע של עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות (בת זוג) ובעבירה של איומים. בית המשפט זיכה את המבקש מחמת הספק מעבירה של ניסיון לאינוס, מעבירה של היזק בזדון ומשתי עבירות של מעשים מגונים.

2.

המבקש והמתלוננת היו נשואים בין השנים 2006-1995 ולהם שלושה ילדים משותפים. על פי העובדות שנקבעו בהכרעת הדין, בהסתמך על עדות המתלוננת, במהלך תקופת נישואיהם נהג המבקש כלפי המתלוננת באלימות מילולית, השפלות, יריקות, אלימות כלכלית וזריקת חפצים כלפיה. במועד כלשהו בין סוף חודש יולי לתחילת חודש אוגוסט 2005 הגיע המבקש אל החדר בו ישנה המתלוננת ובעל אותה שלא בהסכמתה בכך שהחדיר מלפפון לאיבר מינה. בית המשפט הרשיע את המבקש בעבירה של אינוס בגין מעשים אלו. בית המשפט גם קבע כי המבקש איים על המתלוננת בפתק שהשאיר על המקרר ובו כתב "מחר ב-9:00 אני יוצא וחסר לך שהאוטו לא יהיה".

4.

בגזר דינו קבע בית המשפט כי עבירות המין אותם עבר המבקש בוצעו

במסגרת התא המשפחתי, ולפיכך מתווסף אליהן אלמנט של ניצול האמון הטבעי, במקום שאמור להיות הבטוח והמגונן ביותר. בית המשפט הדגיש את חששותיה של הקרבן לחשוף את המעשים בהיות המבקש אבי ילדיה במועד ביצוע העבירות. בית המשפט קבע כי המעשה המיני שבו הורשע המבקש הינו חמור, מעורר שאט נפש וסלידה וכולל ביזוי והשפלה של המתלוננת. המעשה הינו חלק מהתמונה העגומה של אלימות במשפחה שיש להוקיעה ולהעניש בחומרה בגינה. כן הניח בית המשפט כי למתלוננת נגרם נזק פיזי ונפשי בעקבות מעשים אלו. בשיקולים לקולא התחשב בית המשפט בגילו של המבקש, כבן 44, עברו הנקי, היותו אב לשלושה ילדים, וכן העובדה שחלפו שש שנים ממועד ביצוע העבירות וכי כתב האישום הוגש באיחור של שנתיים. לבסוף גזר בית המשפט על המבקש מאסר בפועל לתקופה של שנתיים בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודש, שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה מן העבירות בהן הורשע, או כל עבירת מין שהיא פשע או אלימות שהיא פשע; ופיצוי למתלוננת בסך 30,000 ₪.

5.

המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי. במקביל הגיש המבקש בקשה זו לעיכוב ביצוע רכיב המאסר בפועל שנגזר עליו. בא-כוח המבקש טען כי מירב הקריטריונים שנקבעו בפסיקה מצדיקים את עיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש. העבירות בוצעו לפני כשש שנים, כאשר המבקש היה משוחרר כל תקופת הזמן הזו, ובה לא הואשם באף עבירה נוספת. למבקש אין כלל הרשעות קודמות והוא התייצב לכל הדיונים בעניינו. ערעורו של המבקש נסב אף על הכרעת הדין, כאשר למעשה זוכה המבקש מרובו של כתב האישום שהוגש נגדו. לטענת הסנגור סיכויי הערעור טובים, שכן הנימוקים לזיכוי המבקש ממרבית העבירות היו צריכים לעמוד לו גם לצורך זיכוי ביתר העבירות. לטענתו, למתלוננת היה מניע לטפול על המבקש שלא נענה לבקשותיה להגיע עימה להסכם גירושין, והיא עשתה הכנות לצורך הגשת תלונתה. עוד ציין הסנגור כי מדובר בתקופת מאסר קצרה יחסית המצדיקה אף היא את עיכוב תחילת ריצויה.

6.

מנגד, טענה באת-כוח המדינה כי הקריטריון המרכזי כאן הוא סיכויי הערעור. הכרעת הדין ניתנה על בסיס ממצאי מהימנות ובית המשפט היה מאוד זהיר בהרשיעו את המבקש רק בעבירות שהיו בגינן חיזוקים. בית המשפט קבע כי הוא מאמין למתלוננת ולא קבע כי היא פעלה ממניע מסוים. לעומת זאת נקבע כי המבקש שינה את גרסתו בעדותו ונתפס בשקרים במהלכה. המבקש עצמו אישר שהיו דחיפות. באשר לגזר הדין טענה הפרקליטה כי ניתן עונש מקל אשר התחשב בכל השיקולים לטובת המבקש.

7.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי אין להיענות לבקשה. בפסק הדין המנחה שניתן בעניין עיכוב ביצוע עונש מאסר נקבעו קריטריונים ושיקולים אשר יש לאזנם על מנת להחליט בבקשה (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)). ביישום שיקולים אלו על העניין דנן נוטה הכף לעבר דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש. מדובר בעבירות אלימות במשפחה ועבירת אינוס של בת זוג, שהינן עבירות חמורות ביותר, ולכך מתווספות נסיבותיהן החמורות של העבירות כפי שתוארו על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו. משכך גדל האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של העונש שנגזר על המבקש. באשר לסיכויי הערעור נראה כי הם אינם גבוהים, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בעניין. בית המשפט מצא כי עדותה של המתלוננת מהימנה עליו. יתרה מכך, מתוך זהירות הרשיע בית המשפט את המבקש רק בעבירות בהן מלבד עדותה של המתלוננת נמצאו חיזוקים נוספים. כידוע, ממעטת ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, ומקל וחומר כאשר מדובר בממצאי מהימנות. עוד אציין כי לא מצאתי כי יש בנסיבותיו האישיות של המבקש כדי להצדיק את עיכוב הביצוע. אמנם עברו הפלילי של המבקש נקי והוא התייצב לדיונים בעניינו, אך לא מצאתי כי יש בשיקול זה כדי להטות את הכף כנגד יתר השיקולים שהוזכרו. לסיום אציין כי תקופת המאסר שנגזרה על המבקש אינה כה קצרה עד כי יש חשש שיתייתר הדיון בערעור (ראו ע"פ 6473/09 אוחנה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 23.8.09)). עם זאת, על מנת לוודא שהערעור ייקבע למועד סביר, אני מורה כי הדיון בערעורו של המבקש ישמע עד לתום שנת 2011.

הבקשה, אם כן, נדחית. כאמור, הערעור ייקבע לדיון לא יאוחר מתום שנת 2011. המבקש יתייצב לריצוי עונשו בבית כלא דקל ביום 5.6.11 שעה 9:00. התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי יישארו בעינם עד למועד זה.