ע"פ 3144/22 פלוני נ. מדינת ישראל

על הצורך בבחינת סיווג ההליך הודיעו המערערים בבש"פ 3199/22 שהם מבקשים למחוק את הערעור. בנסיבות אלה, אני מורה על מחיקת בש"פ 3199/22, וממילא מתייתר הצורך להכריע בשאלת סיווגו של הליך זה.

2.

מכאן לשאלת סיווגו של בש"פ 3144/22. לטענת המשיבה, השגתו של העורר 1 על החלטה בעניין הצווים הזמניים לא אמורה להיות מסווגת כבש"פ, אלא כערעור פלילי. זאת, בהתאם לסעיף 36ו(ד)(2) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ), החלה על ענייננו מכוח סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. כמו כן, לעמדת המשיבה השגתן של העוררות 2 ו-3, כטוענות לזכות, אמורה להיות מסווגת כערעור אזרחי, וזאת בהיקש מסעיף 36ה לפקודת הסמים המסוכנים.

3.

העוררים אינם מתנגדים באופן עקרוני לכך שהערר של העורר 1 יישמע תחת הכותרת ערעור פלילי (ע"פ) ולא בש"פ. לגישתם מדובר בעניין טכני. העוררים מתנגדים לכך שעררן של העוררות 2 ו-3 יישמע במסגרת של ערעור אזרחי ויוגש בנפרד מההליך הנוכחי. לטענת העוררים, העורר העיקרי הוא העורר 1 מפני שטענתו היא העיקרית – היעדר ראיות לכאורה. על כן, נטען כי אם טענה זו תתקבל, ממילא ישוחרר כל הרכוש התפוס. עוד נטען כי העוררות 2 ו-3 צורפו לערר מפני שחלק מהרכוש רשום על שמן. לשיטת העוררים, פיצול מלאכותי יסרבל את ההליכים. לכן, לטענתם, ההליך צריך להיות מאוחד תחת ההליך העיקרי של העורר 1. העוררים הוסיפו כי במקרה דנן קיים שיקול נוסף התומך באיחוד הטענות בהליך אחד – נכסי הנדל"ן של העוררת 3 נתפסו רק כדי להבטיח את השמירה על הערך של מניות העוררת 3 שבידי העורר 1. כמו כן, נתפסה גם דירה, הרשומה בחלקים שווים על שם העורר 1 והעוררת 2.

4.

עיינתי בטענות הצדדים. בכל הנוגע לעררו של עורר 1, אכן, כותרת ההליך צריכה להיות ערעור פלילי (ע"פ) ולא בש"פ. משהעוררים לא התנגדו לכך, המזכירות תשנה את הכותרת בהתאם.

5.

בכל הנוגע לערר שהגישו עוררות 2 ו-3, הרי שכפי שטענה המשיבה בתגובתה, בעבר אכן נקבע בשורה של החלטות כי השגה של טוען לזכות על צווים זמניים תהיה בדרך של ערעור אזרחי (ראו, למשל: בש"פ 4852/14 מורגנשטרן נ' מדינת ישראל (6.8.2014); ע"פ 8988/18 גבריאל נ' מדינת ישראל (5.2.2019) (להלן: עניין גבריאל ); ע"פ 9009/18 "בשביל הכבוד" בע"מ נ' מדינת ישראל (4.2.2019); ע"פ 5233/17 פלונית נ' מדינת ישראל (20.7.2017)). לא מצאתי כי הטענות שהועלו על ידי העוררים מצדיקות שינוי מן ההלכה שנקבעה בעבר. כך, לא ניתן לקבוע באופן א-פריורי כי יש בפיצול ההליכים בין העוררים כדי להוביל בהכרח לסרבול ההליכים. העוררים טענו בהקשר זה כי יש לבחון את טיבו של הערעור העיקרי של הטוען לזכות, ואם מדובר בערעור פלילי, יש לצרף אליו את הערעורים האחרים, גם אם הם אמורים להיות ערעורים אזרחיים. אלא שעמדה זו עשויה ולו בחלק מן המקרים, להוביל לסרבול של ההליכים, כיוון שמטבע הדברים לא תמיד ניתן לדעת במועד פתיחת ההליך אם ההשגות השונות קשורות אחת לשנייה, ומקל וחומר לא ניתן לדעת מראש איזוהי ההשגה העיקרית. הלכה למעשה, קבלת עמדה זו תפגע גם באחידות ובבהירות, ותצריך קבלת הכרעה אד-הוק – טרם נשמע ההליך – בדבר טיבו וסיווגו של ההליך. הדברים אמורים במיוחד שעה שאין מניעה להגיש את ההשגות בנפרד, ובמידת הצורך לעתור לשמיעתן במאוחד לשם ייעול ההליכים (ראו, למשל, עניין גבריאל , בפסקה 8 וההפניות שם).

6.

בנסיבות אלה, יש לקבל את בקשת המשיבה לשינוי סיווג ההליך. על כן, המזכירות תשנה את הכותרת בבש"פ 3144/22 לע"פ 3144/22. בנוסף, המזכירות תשיב למערערים את הודעת הערעור שהוגשה. עד ליום 8.7.2022 יגיש המערער 1 הודעת ערעור מתאימה, והיא תתויק על ידי המזכירות בתיק זה. עד אותו מועד רשאיות המערערות 2 ו-3 להגיש ערעור אזרחי, ככל שיבחרו בכך, והוא יתויק בתיק חדש.

כאמור, אין בהחלטה זו כדי למנוע מהצדדים לבקש לשמוע את שני הערעורים – ככל שיוגשו – באותו מועד ולפני אותו הרכב.