ע"פ 3176/03 סאבר ווחידי נ. מדינת ישראל

השופט א' ריבלין:

1.המבקשים הורשעו בבית המשפט המחוזי בעבירה של רצח, לאחר שנקבע כי הם ירו למוות בכוונה תחילה בצעירה קרובת-משפחתם. הם מערערים כנגד ההרשעה ועתה הם מבקשים להתיר להם הגשת ראיות נוספות.

לטענתם נתגלו, לאחר סיום משפטם עדויות חדשות המלמדות כאילו הודו שניים אחרים, בפני עורך דין, כי הם שביצעו את הרצח. בעקבות הדברים האלה נפתחה חקירה של המשטרה בנושא. הראיות נשוא הבקשה הן פועל יוצא של אותה חקירה ושל הדברים שנמסרו, כאמור, לעורך הדין.

2.המדינה מתנגדת לבקשה. היא מציינת כי לא נתקיימו במקרה זה התנאים הנדרשים להבאת ראיות חדשות בערעור וכי מכל מקום אין ליתן משקל של ממש לדברים שנאמרו באזני עורך הדין או במשטרה. התנאי שמוצג מטעם המתוודים החדשים לאמור, כי תירקם עמם מסגרת טיעון טרם שהתגלה זהותם גם הוא מעיד, לדעת המדינה, על כך שאין ממש בראיות המבוקשות.

נראה לנו כי לא נוכל, בשלב זה, להיכנס לטיב הראיות האמורות וכי בהתחשב בעובדה כי המבקשים נדונו למאסר עולם בגין עבירה של רצח ובעצם העובדה כי נטען בבקשה כי נתקיימו ראיות מן הסוג הזה – לאמור, הודאת אחר או אחרים בביצוע מעשה הרצח – מן הראוי להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיורה על שמיעה בפניו של הראיות שהן פועל יוצא של החקירה האמורה; בית המשפט יכריע על-פי שיקול דעתו מהן הראיות הצריכות ברור.

בנסיבות המקרה, אין מקום ליתן כל הוראה בדבר בחינת הבקשה לשחרור המבקשים בערובה. בית המשפט יביא בחשבון שיקוליו לקביעת מועדים מוקדמים לשמיעת הראיות נוספות ולמתן פסק דין משלים, גם את העובדה שהמבקשים יוותרו במאסר.

הערעור בבית משפט זה יישאר תלוי ועומד עד שינתן פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי.