ע"פ 3190/21 יעקב סיגיזמונדי נ. מדינת ישראל

1.

נגד המערער הוגש כתב אישום בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 11.11.2017 כאשר נהג ברכבו, ושלמרבה הצער בעקבותיה מצאה אחת הנוסעות את מותה ושאר נוסעי הרכב, וביניהם המערער, סבלו מפגיעות קשות. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות המתה בקלות דעת ונהיגה בשכרות, גרימת חבלה של ממש ועבירות תעבורה נוספות. המערער הגיש בבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע.

2.

נפגעי העבירה פנו בבקשה לעיין בכתב האישום, בבקשה לעיכוב ביצוע ובתשובה לה. המשיבה העבירה לנפגעי העבירה עותק מכתב האישום (בשים לב להוראות סעיף 9 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן: חוק זכויות נפגעי עבירה ) המקנה לנפגעי העבירה זכות לעיין בכתב האישום, וכן הבהירה כי לא הוגשה תשובה לבקשה לעיכוב ביצוע. בנוסף, המשיבה הסכימה להעברת עותק מהבקשה לעיכוב ביצוע לידי נפגעי העבירה, ואילו המערער התנגד לכך. לטענתו, חוק זכויות נפגעי עבירה אינו מקנה לנפגעי העבירה את הזכות לקבל לעיונם עותק מהבקשה לעיכוב ביצוע, וכי בבקשה זו מצויים פרטים רבים באשר למצבו הרפואי שחשיפתם עלולה לפגוע בזכותו לפרטיות.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובות לה וביתר המסמכים שהובאו לפניי הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל.

4.

בפתח הדברים אציין כי מאחר שהערעור אינו מופנה נגד רכיב הפיצוי בפסק הדין, הרי שנפגעי העבירה אינם צד פורמלי לו. עם זאת, אין בכך כדי למנוע מהם את העיון המבוקש, וכפי שהובהר לאחרונה בהחלטתו של כב' הרשם ר' גולדשטיין בע"פ 6697/20 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 4 (5.8.2021) (להלן: עניין פלוני ) בקשת עיון של נפגעי עבירה יש לבחון, כמקובל, בהתאם לתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון ). עוד הובהר בעניין פלוני הנ"ל כי אין בעובדה שחוק זכויות נפגעי עבירה אינו מקנה לנפגעי העבירה את הזכות לקבל לידיהם כתבי טענות המוגשים בערעור, כדי למנוע היעתרות לבקשה לעיון בכתבי הטענות מכוח תקנות העיון (שם, בפיסקה 7).

5.

משכך, אף במקרה דנן, יש לבחון את בקשת העיון מכוח המסלול ה"תלת-שלבי" לבחינתה של בקשת עיון הקבוע בתקנה 4 לתקנות העיון (ראו, למשל: ע"א 1651/08 עינת נ' ממונה מע"מ גוש דן , פיסקה 5 (27.7.2008)). בשלב הראשון, נבחנת השאלה האם יש איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. בשלב השני, יש לבחון האם יש להגביל את זכות העיון בשל אינטרסים נוגדים של בעלי הדין, כגון הזכות לפרטיות או הגנה על סודות מסחריים. יש לזכור כי נקודת המוצא היא שלכל אדם זכות עיון, אשר נגזרת מעיקרון פומביות הדיון, וכי נטל השכנוע למנוע את העיון מוטל על בעל הדין המתנגד לעיון ובהתאם נטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון הוא קל יחסית. לבסוף, בשלב השלישי, נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון.

6.

על כך יש להוסיף כי לנפגע העבירה עומדת זכות עיון מוגברת, חזקה ונרחבת בכל הנוגע לחומרי ההליך הפלילי המתנהל בקשר עם העבירה שממנה נפגע, שיש בה להשליך גם על הזכות לעיין במסמכים בעלי אופי רגיש (ראו: ע"פ 4538/12 חפץ נ' מדינת ישראל (12.11.2014); ע"פ 9122/18 שקד נ' מדינת ישראל (18.6.2019); ע"פ 7323/20 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 4 (28.6.2021); רע"א 1675/21 פלונית נ' מדינת ישראל (9.6.2021)).

7.

בענייננו, אכן, זכות הפרטיות של המערער עשויה להיפגע כתוצאה מעיון של נפגעי העבירה בבקשה לעיכוב ביצוע. לפיכך יש לאזן בין זכות הפרטיות של המערער לבין זכות העיון המוגברת של נפגעי העבירה, שבבסיסה עומדת ההכרה באינטרס הלגיטימי שלהם בהליך המתנהל נגד הנאשם ובסנקציה העשויה להיות מוטלת עליו (השוו: ע"פ 2018/20 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 15 (7.5.2020), וההפניות שם). לאחר ששקלתי את נסיבות העניין אני סבורה כי אין למנוע מנפגעי העבירה את העיון המבוקש וכי ניתן לצמצם את הפגיעה בזכות הפרטיות של המערער באמצעות התחייבות מטעם נפגעי העבירה שלא לפרסם כל מידע העולה מהבקשה לעיכוב ביצוע, אלא אם כן יינתן אישור של בית המשפט.

8.

אשר על כן, נפגעי העבירה יפקידו במזכירות בית המשפט התחייבות בכתב לפיה הם יימנעו ממסירת פרטים המוצגים בבקשה לעיכוב ביצוע וכן כל מידע הפוגע בפרטיותו של כל אדם, לרבות המערער, אלא אם יקבלו לכך אישור מבית המשפט. לאחר הפקדת ההתחייבות, נפגעי העבירה יהיו רשאים לעיין בבקשה לעיכוב ביצוע באמצעות פניה למזכירות בית המשפט או לפרקליטות.