ע"פ 3195/05 מדינת ישראל נ. יקותיאל זיני

1.בפניי בקשת המדינה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שבו נדון המשיב ל-6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שרות, אשר הוטל על המשיב על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 20.3.05 (השופט י' אלרון). המשיב היה אמור להתחיל בריצוי עונשו היום 5.4.05, אולם, בהחלטת בית משפט זה מיום 31.3.2005 הוחלט על עיכוב ריצוי העונש עד למתן החלטה אחרת.

2.המשיב הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של סחיטה באיומים (עבירה לפי סעיפים 428 סיפא ו- 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. להלן: החוק ) והיזק בזדון (עבירה לפי סעיפים 428 סיפא ו – 29 לחוק) וכן בעבירה של בניה ללא היתר (עבירה לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965). בית המשפט זיכה את המשיב בעבירת סחיטה בכוח. על-פי פסק הדין שניתן לאחר שמיעת ראיות הפעיל המשיב אמצעי לחץ ואיומים על המתלונן, שכנו המתגורר סמוך אליו, תוך דרישה שהמשיב יבצע שינויים בביתו שנבנה תוך חריגות בניה (עשרים שנים קודם לכן עוד בטרם הפכו לבעלי חלקות סמוכות). בין היתר, דרש המשיב שהמתלונן יאטום את חלונות ביתו הפונים לבית המשיב, או שיבנה חומה שתחסום את החלונות. משגברו איומיו של המשיב הציע המתלונן למכור לו את ביתו בסכום של 132.000 דולר. המשיב סירב להצעת המתלונן והציע לרכוש את הבית בסכום נמוך יותר. משלא הגיעו להסכמה על המחיר החריב הנאשם, יחד עם אחרים, באמצעות כלי הנדסי חלק ניכר מביתו של המתלונן. על פי הנטען, במהלך הריסת המבנה, הועלמו חפצים שונים שהיו בבית. במועד מאוחר יותר הקים המשיב חומה שהפרידה בין ביתו לבין ההריסות. החומה נבנתה בחלקה על מקרקעי המתלונן.

לנוכח האמור הורשע בביצוע העבירות המפורטות. עובר למתן גזר הדין, העיד בפני בית המשפט עורך דינו של המתלונן שהעיד, כי המשיב רכש את ביתו של המתלונן בסכום של 125,000 דולר, סכום העולה על שוויו הריאלי של הבית. בכך מוצו טענותיו של המתלונן והוא מבקש מבית המשפט לשקול עניין זה בבואו לגזור את דינו של הנאשם. בית המשפט ציין במפורש, כי בכך יש כדי "להטות את הכף מהטלת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לעונש מתון יותר". לנוכח האמור נגזרו על המשיב עונש של 18 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשים בפועל שירוצו בעבודות שירות.

3.המבקשת ערערה על קולת העונש שנגזר על המשיב ולכן מבקשת היא לעכב את ביצוע עבודות השירות שנגזרו על המשיב, לאחר שבקשה דומה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת, סיכויי הערעור טובים וריצוי עבודות השירות ייתרו את שמיעתו. בא כוח המשיב מתנגד לעיכוב הביצוע. לטענתו, סיכויי הערעור נמוכים שכן, יש ליתן משקל גבוה לעובדה שהמשיב רכש את המבנה מידי המתלונן במחיר הגבוה בחמישים אחוזי מערכו הריאלי. מחיר זה, הכולל מרכיב של פיצוי הביא לסיום המחלוקת האזרחית בין המשיב למתלונן הביא בדין לעונש הקל שנגזר על המשיב.

4.ככלל, עיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט מתבקש על ידי נאשם שהורשע בדין ואילו במקרה דנן, התהפכו היוצרות והמאשימה היא זו המבקשת את עיכוב ביצועו של גזר הדין (ראו: ע"פ 1971/98 מדינת ישראל נ' יואב מירו (לא פורסם, ניתן ביום 9.4.1998)). בבואו להכריע בעניין זה, על בית המשפט לשקול את סיכויי הערעור, מהות העבירה ונסיבותיה ונסיבותיו האישיות של המורשע. כמו כן, ייתן בית המשפט דעתו לעינוי הדין העלול להיגרם לנאשם כתוצאה מדחיית ריצוי העונש ולעובדה, כי ריצוי מיידי של העונש שהושת על הנאשם עלול לייתר את שמיעת הערעור בעניינו (בש"פ 1691/92 מדינת ישראל נ' יורם ריבו , פ"ד מו(3) 332, 336-335).

במקרה דנן, מכלול השיקולים מביא להטיית הכף לכיוון עיכוב ביצועו של גזר הדין שנגזר על המשיב. אין חולק כי התנהגותו של המשיב ראויה לגינוי. המשיב הרס במו ידיו את בית המתלונן, וזאת משום שזה סירב לבקשתו לבצע שינויים כאלו ואחרים במבנה. קשה להשלים עם מעשיו של אדם שנטל כלי הנדסי והחריב ביתו של אחר, בין אם מדובר בדירת מגוריו של המתלונן ובין אם מדובר בנכס העומד להשכרה כטענת בא כוח המשיב. עמדתו של המשיב, לפיה "אם יש בעיה באמצע הדרך, מורידים אותה" ראויה לגינוי והוקעה מן השורש. השימוש בכוחניות, איומים והפחדה, כפי שבאו לידי ביטוי בהתנהגות המשיב, ראוי שייבחנו ויישקלו במסגרת הדיון על העונש על ידי ערכאת הערעור הצפויה לדון בעניינו.

מתוך גזר דינו של בית המשפט המחוזי עולה שהעונש הקל שנגזר על המשיב תוצאתו, במידה רבה, טמונה בכך שהמשיב רכש את ביתו של המתלונן במחיר העולה על מחיר השוק הריאלי שלו. אכן, בכך יש כדי לסיים את המחלוקת בין הצדדים, כפי שהעיד עורך דינו של המתלונן בפני בית המשפט, אולם בבסיס אכיפת הדין הפלילי שיקולים הנוגעים לכלל הציבור, מעבר לאלו הנוגעים לקורבן עצמו. סיכויי הערעור שהגישה המבקשת אינם קלושים כלל ועיקר וסבורני כי בנסיבות המקרה דנן, בהן הכרעה בבקשה עשויה לכבול במידת מה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו להכריע בערעור, קיימת הצדקה לעכב את ביצוע ריצוי עבודות השירות. אומנם, כמיהתו של המשיב לרצות את העונש שנגזר עליו ולהותיר מאחור את הפרשה העגומה ברורה ונהירה. עם זאת, לטעמי האינטרס הציבורי להורות על עיכוב הביצוע גובר, בנסיבות המקרה, על אינטרס המשיב לרצות את עונשו לאלתר.

לנוכח האמור, הנני מורה על עיכוב ביצוע גזר הדין עד למתן פסק דינו של בית משפט זה בערעור.