ע"פ 4940/05 מדינת ישראל נ. שי עמרם

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ע' מודריק) בת.פ. 40036/04 מיום 10.4.05, לפיו הוטל על המשיב עונש של שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות וכן שמונה עשרה חודשי מאסר על תנאי.

2.

המשיב, יליד שנת 1981, הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות של סיוע לחבלה מחמירה וכן הובלת נשק ללא היתר. מהכרעת הדין עולה כי בעקבות סכסוך בין חי ארביב, הנאשם האחר בפרשה, לבין המתלונן, הגיעו המשיב וארביב לביתו של המתלונן כשהם מצוידים באקדח אותו נשא ארביב. לאחר שהמשיב וארביב צפרו וקראו למתלונן לצאת מביתו, יצא המתלונן מביתו. המשיב אמר לארביב אשר יצא מהרכב ובידו אקדח "תן לו תן לו", וזה האחרון אכן ירה לעבר המתלונן מספר יריות אשר פגעו ברגלו. בית המשפט המחוזי קבע כי המשיב שימש כ"נהג לשעה" של ארביב ואף המריץ אותו לבצע את הירי, אך מעורבות זו לא עלתה כדי ביצוע בצוותא של הירי, אלא כדי סיוע בלבד. תסקיר המעצר אשר ניתן בעניינו של המשיב המליץ להשית על המשיב עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.

3.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמסגרתו תקפה הן את הכרעת הדין והן את גזר הדין. באשר להכרעת הדין, נטען כי היה מקום להרשיע את המשיב כמבצע (עיקרי) בצוותא של עבירת חבלה בכוונה מחמירה. באשר לגזר הדין, נטען כי בין אם יתקבל הערעור על הכרעת הדין ובין אם לאו, יש מקום להחמיר בעונשו של המשיב ולהשית עליו עונש מאסר לריצוי בפועל.

4.

בבקשה שלפני מבקשת המדינה לעכב את ביצועו של עונש המאסר בדרך של עבודות שירות. לטענתה, עיכוב הביצוע נדרש כדי שלא יסוכל ערעורה. המשיבה מדגישה כי ערעורה נסב בעיקרו על קביעות משפטיות ולא על ממצאים עובדתיים ולא ניתן לומר כי סיכויי הערעור קלושים.

5.

המשיב מתנגד לבקשה. באת כוחו טענה כי סיכויי הערעור של המדינה קלושים. המשיב מציין כי בינתיים הוא החל בביצוע עבודות השירות. המשיב טוען, בנוסף, כי בתקופת מעצר הבית בו היה נתון הוא פתח עסק אותו ניהל "בשלט רחוק" ובעקבות גזר הדין נאלץ לסגור את העסק. על כן, נטען, עיכוב ביצוע העונש יביא לשינוי מצבו לרעה ויפגע באינטרס ההסתמכות שלו.

6.

השיקולים שעל בית המשפט לשקול, מקום בו המדינה מבקשת לעכב את ביצועו של עונש מאסר, בכלל זה, עונש מאסר בעבודות שירות, הם שיקולים מגוונים, ובהם: מהות העבירה ונסיבותיה, סיכויי הערעור, עינוי הדין אשר עשוי להיגרם לנאשם עקב דחיית ריצוי העונש ומאידך, האינטרס הציבורי במיצוי זכות הערעור של המדינה בלא לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט אשר ידון בערעור עקב העובדה שבינתיים רוצה העונש (ראה: בש"פ 1691/92 מדינת ישראל נ' ריבו , פ"ד מו(3) 332, 335-336); ע"פ 1971/98 מדינת ישראל נ' מירו (לא פורסם); ע"פ 3195/05 מדינת ישראל נ' זיני (טרם פורסם)).

7.

כאשר מדובר בבקשה לעכב עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, איזון השיקולים מביא בדרך כלל למסקנה כי יש מקום להיענות לבקשה (ראה: ע"פ 2929/02 מדינת ישראל נ' סבירסקי (לא פורסם) והאסמכתאות שם).

8.

גם בעניינו, אני סבור שבאיזון השיקולים, הכף נוטה, כדי שלא לפגוע בערעור המדינה, לעיכוב הביצוע. אשר לסיכויי הערעור, ערעורה של המדינה נסב בעיקרו על קביעה משפטית, כי המשיב הנו בגדר מסייע ולא בגדר מבצע בצוותא, ועל פני הדברים מדובר בערעור הראוי לבירור. אמנם, המשיב החל בביצוע עבודות השירות, אולם בפועל, מסתבר כי טרם נקלט במקום עבודה שהסכים לקבלו. תחילה הוא עבד במשך יומיים בישיבה שבהמשך סירבה לקבלו. לאחר מכן עבד יום אחד במקום עבודה נוסף, שאף הוא סירב לקבלו. כיום הממונה על עבודות השירות עדיין מחפש לו מקום עבודה מתאים שיאות לקבלו. בנסיבות אלו, אני סבור שעצם העובדה שהמשיב החל בביצוע עבודות השירות, אין בה כדי לסכל את בקשת המדינה (ראה: ע"פ 1971/98 הנ"ל). באשר לטענת ההסתמכות, לפיה בתקופת מעצר הבית פתח המשיב עסק אותו נאלץ לסגור אותו לשם ריצוי עבודות השירות, טענה זו נטענה באופן סתמי, בלא לצרף כל מסמך אשר מעיד על קיומו של עסק כזה. המשיב אף לא טרח להסביר באיזה עסק מדובר. בנסיבות אלו, אין בידי לקבל טענה זו.

9.

לאור האמור אני מורה על עיכוב עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות אשר הוטל על המשיב בת"פ (מחוזי-ת"א) 40036/04 עד למתן פסק דין בערעור.