ע"פ 3398/03 יעקב חיון נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה, לאחר שהודה - במסגרתו של הסדר טיעון - בעובדות האמורות בכתב אישום שהוגש נגדו בעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות ובעבירה של סרסרות למעשה זנות. כדברו של כתב האישום, רכש המבקש מפלוני את שירותיה של פלונית, אזרחית מולדובה, על מנת שתעסוק עבורו בזנות למשך חודש ימים, וכי לאחר עבור החודש יחזיר את פלונית לפלוני. במהלך אותו חודש קיבל המבקש את רווחיה של פלונית מעבודתה בזנות אך לא העביר לפלונית שכר כלשהו. בטרם עבור החודש ברחה פלונית מן הדירה אשר הוחזקה בה ופנתה לתחנת המשטרה. משהורשע כך בדינו, גזר בית המשפט את עונשו של המבקש לחמש שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל (בניכוי תקופת המעצר) ושנה אחת מאסר על תנאי.

המבקש ערער על חומרת העונש, ובקשתו עתה היא כי אורה וביצוע עונש המאסר בפועל יעוכב עד מתן פסק דין בערעור. לטענת בא-כוחו, סיכוייו של המבקש סיכויים טובים הם לזכות בערעור, וחששו הוא כי עד הישמע הערעור ייאלץ מרשו לרצות את עיקר עונש המאסר שנגזר עליו, ובייחוד כך שהיה נתון במעצר כשנה ושלושה חודשים. להשלמה אוסיף כי בית משפט קמא עיכב את ביצוע גזר הדין עד ליום 1.5.03, ובקשת המבקש היא אפוא כי אמשיך את עיכוב הביצוע עד מתן פסק דין בערעור.

בבש"פ 3357/03 - יורגייב (טרם פורסם), הערתי על שימוש הלשון של "קניית" ו"מכירת" בני אדם, ותהיתי אימתי נגיע לכריתת הסכמים קנייניים בבני אדם, כמישכונו של אדם או כשיעבודו בכל דרך אחרת. הערה זו הערתי אתמול, והנה היום גיליתי כי ניתן לבצע עיסקה של שכירות באדם. הנה הוא המבקש לפניי, ש"שכר" את שירותיה של פלונית למשך חודש ימים. ואולי היה זה "מכר לשעה", או, אפשר, "מכר חוזר". אכן אם כחפץ היה האדם, מה מאיתנו יהלוך כי תיעשינה בו עיסקאות כבחפץ?

העבירה של סחר בבני אדם - עבירה מן הבזויות והמתועבות שבספר החוקים - עבירה חדשה היא עימנו, וילאה העט מתאר את כיעורה. החוק בא בעקבות תופעות חיים קשות שפשו במקומותינו, ומכאן הורתה של הוראת סעיף 203א לחוק העונשין, המשמיעה אותנו כי הסוחר באדם להעסקתו בזנות או המתווך בסחר מעין זה דינו מאסר שש עשרה שנים. אכן, עונש ראוי למי שסוחר בבני אדם כמו היו חפצים עובר לסוחר.

העונש שנגזר על המבקש אינו עונש חמור כל עיקר. אכן, "שכירתה" של פלונית לעיסוק בזנות לא נעשה תוך שימוש בכוח ובאלימות, ואולם גם זו אמת, שפלונית ברחה מן הדירה שהוחזקה בה בידי המבקש ופנתה לתחנת המשטרה לעזרה. אדם העושה מעשים כמעשים שעשה המבקש ראוי לו כי יישא בעונש, והגיעה עת שהמבקש יחל בריצוי העונש שנגזר עליו.

אני מחליט לדחות את הבקשה לעיכוב נוסף של ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש.

היום, י"ג בניסן תשס"ג (15.4.2003).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03033980_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il