ע"פ 3475/11 אברהם זגורי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לשחרור בערובה של המבקש, הוא המערער בע"פ 3475/11, עד למתן פסק דין בערעור בעניינו.

המבקש הורשע, על סמך הודאתו, בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 1/09, כב' השופט א' קולה ) ביום 3.5.2010 בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, גניבה בידי מורשה, הלבנת הון, גניבה בידי עובד ציבור, זיוף בידי עובד ציבור ורישום כוזב במסמכי תאגיד. ביום 23.3.2011 נגזר דינו של המבקש ל-32 חודשי מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי למשך שלוש שנים אם יעבור עבירה מסוג פשע בעבירות בהן הורשע, מאסר על תנאי למשך שישה חודשים אם יעבור עבירה מסוג עוון בעבירות בהן הורשע או בעבירות רכוש אחרות, קנס ופיצוי לגוף שבמעילה בכספיו הוא הורשע – איגוד ערים אזור יזרעאל (שרותי כבאות). כמו כן, נקבע שבמעשיו של המבקש דבק קלון.

המבקש הגיש ערעור על גזר הדין בלבד, ובמקביל הגיש בקשה לעיכוב ביצוע העונש. ביום 17.5.2011 דחה השופט י' דנציגר את הבקשה, למעט דחייה קצרה, לפנים משורת הדין, של התחלת ריצוי עונש המאסר. נימוקי ההחלטה היו האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של עונש על עבירות שחיתות שמבצעים נבחרי ציבור, אשר פוגעות אנושות באמון שרוכש הציבור למערכות השלטון; אורכה של תקופת המאסר בפועל שהושתה על המבקש, שאינה קצרה במידה כזו שקיים חשש כי עד שישמע ערעורו הוא כבר יסיים את ריצוי עונשו; הסיכויים הנמוכים לקבלת הערעור באופן שישפיע השפעה כבדת משקל על אורך תקופת המאסר וכן עברו הפלילי של המבקש. המבקש מרצה לעת עתה את עונשו בבית הכלא.

ביום 1.6.2011 ביקש המבקש לתקן את כתב הערעור, כך שיחול גם לעניין הכרעת הדין כנגדו. הבקשה נתקבלה על ידי הרשם ג' שני

ביום 14.8.2011. בעקבות שינוי זה בכתב הערעור הגיש המבקש את הבקשה שלפניי.

2.

המבקש טוען שכתב הערעור החדש מגלה כי סיכויי הערעור גבוהים וכי קיים פוטנציאל רב וממשי להתערבות בית משפט זה. לדבריו, הדבר מצדיק את שחרורו בערובה, על מנת

למנוע פגיעה בלתי-הפיכה בו. המבקש מוסיף ומציין שהוא שילם את מרבית הפיצויים שבהם חויב, שבעבר עמד בתנאי שחרורו ממעצר, וכן שהוא זקוק לגיוס כספים על מנת לממן את ייצוגו בערעור ואין באפשרותו לעשות כן כל עוד הוא נתון במאסר. מנגד, המשיבה סבורה שסיכויי הערעור – בעיקר ככל הנוגע להכרעת הדין – נמוכים ביותר, ועל כן אין בשינוי בכדי להשפיע על אי-עיכוב ביצוע העונש.

3.

דין הבקשה להידחות. אכן, שינוי חזית בערעור מצדיק בחינה מחדש של סיכוייו. ברם, לאחר שעיינתי בחומר שלפניי לא מצאתי כי על פני הדברים אין מדובר בשינוי שבכוחו להטות את הכף בכל הקשור לבקשה זו. הערעור מופנה כנגד הודאת המבקש בפני בית המשפט המחוזי, חרף היותו מיוצג ובקי בשפה. על פי הודעת הערעור המתוקנת, הוא הודה בבית משפט קמא משום שנבהל בראותו באולם בית המשפט את עד התביעה אשר שימש ראש צוות החקירה. טענה נוספת שהועלתה על ידי המבקש היא שלא הבין את ההסדר במלואו – וזאת מבלי לפרט באיזה מובן הבנתו הייתה חסרה. הדיון בערעור עתיד להתקיים בעוד כארבעה חודשים (9.2.2012), והמותב שיישב בתיק ילבן את הדברים לגופם. רוצה לומר, מבלי לקבוע עמדה באשר לגורל הערעור, אינני רואה הצדקה בשלב זה להפסיק את ריצוי המאסר בו החל המבקש ולהורות על שחרורו. אין בהגשת ערעור על הכרעת דין, כשלעצמה, כדי להביא לשחרור נאשם עד למתן פסק הדין בערעור. התמונה הכוללת מצדיקה עודנה את ההחלטה על דחיית עיכוב הביצוע, כפי שנקבעה על ידי מותב אחר של בית משפט זה.

4.

הבקשה נדחית.