ע"פ 3558-24 ע"פ 3558-24

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' עדן) ב-ת"פ 13227-10-21 מיום 20.3.2024.

2.בתמצית בלבד יתואר כי על פי כתב האישום, המונה 16 אישומים, המבקשת ניהלה גן ילדים פרטי בבאר שבע, ובהזדמנויות רבות ביצעה בילדים מעשי תקיפה והתעללות. לאחר ניהול הליך הוכחות, המבקשת הורשעה בעבירות רבות של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); תקיפת קטין או חסר ישע לפי סעיף 368ב(א) לחוק; השארת ילד בלא השגחה לפי סעיף 361 לחוק; התעללות בקטין או בחסר ישע לפי סעיף 368ג סיפא לחוק; ולצד זאת זוכתה מעבירות נוספות שיוחסו לה. במסגרת גזר הדין, הושת על המבקשת עונש של 5 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. מכאן הבקשה שלפניי שהוגשה בד בבד עם הגשת ערעור המופנה הן כלפי הכרעת הדין, הן כלפי גזר הדין.

3.לטענת המבקשת, קיימים סיכויים "טובים מאוד" כי ערעורה על הכרעת הדין יתקבל באופן שיוביל לזיכוייה מעבירות ההתעללות ומעבירות נוספות שבהן הורשעה, וכפועל יוצא מכך להקלה בעונשה עד לכדי ריצוי עונש המאסר בפועל בדרך של עבודות שירות. עוד מצביעה המבקשת על נסיבותיה האישיות והרפואיות. המבקשת הוסיפה וטענה כי היא התייצבה לכלל הדיונים במסגרת ההליך בעניינה מבלי שהוטל עליה תנאי מגביל. לבסוף, עמדה המבקשת על היותה נעדרת עבר פלילי.

המשיבה מנגד מתנגדת לבקשה. לעמדתה, סיכויי ערעורה של המבקשת נמוכים, בפרט מאחר שהמעשים שבוצעו על ידה מתועדים, ולנוכח ממצאי המהימנות "המובהקים", כלשון המשיבה, שנקבעו בהכרעת הדין. כן נטען, כי בהתחשב בכך שעל המבקשת נגזר עונש מאסר בפועל של 5 שנים, אין חשש שהתחלת ריצוי העונש במועד שנקבע תסכל את הערעור או תוביל לריצוי מאסר שווא.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, וכן שמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים בדיון שנערך לפניי – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו הותוותה בהחלטתו של בית משפט זה ב-ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: עניין שוורץ). באותו עניין, נקבע כי נקודת המוצא היא שעונש מאסר בפועל ירוצה מיד לאחר מתן גזר הדין, וכי אין בהגשת הערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצועו של עונש המאסר בפועל. יחד עם זאת, נקבע כי ההחלטה אם לעכב את ביצוע העונש אם לאו, נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר יביא בחשבון שורה של שיקולים בבואו לאזן בין האינטרס הציבורי לבין האינטרסים שמתעוררים בעניינו של המבקש הקונקרטי. בין הנתונים הרלוונטיים אשר הוזכרו בעניין שוורץ ניתן למנות את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך המאסר; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש; התנהגותו במהלך המשפט; וכן נסיבותיו האישיות.

5.בעניינה של המבקשת, אף מבלי להתייחס לסוגיית סיכויי הערעור, אני סבור כי הכף נוטה לעבר עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל עליה.

בראש ובראשונה יש ליתן את הדעת לנסיבותיה האישיות של המבקשת ובפרט למצבה הרפואי. המבקשת בת 63, אם לילדים וסבתא לנכדים, וסובלת משבר בכתף. על פי התיעוד הרפואי שהוגש על ידי בא-כוחה, השבר אובחן אצל המבקשת לפני כשבועיים וחצי. מפאת פרטיותה של המבקשת לא אפרט את שמתואר בתיעוד הרפואי, ואסתפק בכך שהדבר מקשה על תפקודה היום-יומי.

לכך יש להוסיף את היות המבקשת נעדרת עבר פלילי, ואת התנהלותה לאורך המשפט שהתנהל בעניינה. כמוזכר לעיל, לדברי בא-כוחה, המבקשת התייצבה לכלל הדיונים בבית המשפט המחוזי, וזאת לאורך הליך פלילי שנמשך למעלה מ-3 שנים. כמו כן, הערעור שהוגש על ידי המבקשת אינו מופנה כלפי חומרת העונש בלבד, אלא גם כלפי הכרעת הדין, מה שמהווה שיקול נוסף לטובת מתן עיכוב הביצוע. עוד יש לציין כי אף המשיבה לא התנגדה בדיון שנערך לפני בית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל למשך ימי הגשת הערעור. זאת, לאחר שהוטל על המבקשת צו עיכוב יציאה מהארץ והיא הפקידה את דרכונה.

לא נעלמו מעיניי חומרת המעשים שבהם המבקשת הורשעה ואורך המאסר בפועל שהוטל עליה. אך אף על פי כן, האיזון הראוי בעיניי בראי מכלול השיקולים הנצרכים לעניין כפי שפורטו לעיל, הוא כי יש להורות על עיכוב הביצוע המבוקש.

6.סוף דבר: הבקשה התקבלה; למען הסר ספק – צו עיכוב היציאה מהארץ שהוטל על המבקשת יוותר על כנו.