פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון
ע"פ
3578/05
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער:
אמין טאהא
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת פסלות של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בת"פ
104/04 מיום 7.4.2005 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' וישקין
בשם המערער: עו"ד דוד
גולן
בשם המשיבה: עו"ד דניאלה
ביניש
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (השופטת א' וישקין) מיום 7.4.2005 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 104/04.
1.נגד המערער הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה, המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילת רשיון, נהיגה תחת השפעת אלכוהול וסירוב להיבדק (ת"פ 104/04). סניגורו של המערער ביקש לצרף לדיון שלושה תיקים נוספים המתנהלים כנגד המערער בבתי משפט שונים. ביום 28.11.2004 הורשע המערער, על פי הודאתו, בכל ארבעת התיקים. ביום 10.3.2005 ביקש המערער להחליף את בא כוחו. בא כוחו החדש של המערער ביקש מבית המשפט לבטל את ההודאות. נטען, שהודאות המערער מקורן בהתרשלותו של הסניגור הקודם. בהחלטת השופטת וישקין בעניין זה (מיום 6.4.2005) דחה בית המשפט את הבקשה לחזרה מהודאה בת"פ 104/04. אך, בית המשפט קיבל את חזרתו של המערער מהודאתו בשלושת התיקים הנוספים, "מטעמי זהירות", ואלה הוחזרו למותב המקורי שדן בהם.
2.באותו מעמד, ביקש המערער לפסול את השופטת וישקין מהמשך דיון בת"פ 104/04. לטענתו, בית המשפט נחשף ל"מעלליו" בתיקים אחרים ולכן דעתו מוטה. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה. בהחלטה פורטו נימוקי בית המשפט בהחלטתו לא לקבל את חזרתו של המערער מהודאתו בת"פ 104/04. כן ציינה השופטת כי "למרבה הצער הריני תחת הרושם כי לבד מנסיון ענייני לבטל ההודיה, היה מי שחשב שיש בטיעון המצוטט לעיל כדי לאפשר בחירת מותב – לכך לא אתן ידי". בנוסף, נאמר כי שופט מקצועי יודע כי קיימת למערער חזקת חפות בתיקים בהם התקבלה חזרתו מהודאה. עוד צוין כי התיק נמצא בשלב הטיעונים לעונש ולא נדרשת קביעת מהימנותו של המערער.
3.על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער טוען כי ידיעת השופטת על שלושת התיקים הנוספים מקשה עליה לדון בעניינו ללא משוא פנים. לחילופין מתבקשת פסילת בית המשפט בשל מראית פני הצדק ותחושת המערער כי לא תינתן לו הזכות למשפט הוגן. המשיבה חוזרת על העמדה שהובעה בהחלטת בית המשפט כי אין עילת פסילה. היא מדגישה שבית המשפט קיבל את חזרתו של המערער מהודאתו בשלושת התיקים ללא נימוק ממשי אלא מטעמי זהירות ולפנים משורת הדין. התיק נמצא, כך נטען, בשלב הטיעונים לעונש בו ממילא עברו הפלילי של הנאשם גלוי.
4.לאחר שעיינתי בחומר המונח בפניי, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. שוכנעתי כי בנסיבות המקרה אין בסיס לקיומו של חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים במובן זה ש"ננעלה" דעתו של השופט היושב בדין ( ראו בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה , פ"ד מח(3) ). חזרה מהודאה, בוודאי בתיק בו לא דן בית המשפט, אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות (השוו: ע"פ 4020/94 דורפמן נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(4) 768; ע"פ 1650/97 בגלמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4112/97 פרץ ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם עצם חשיפת השופט להליכים פליליים נוספים של הנאשם איננה מהווה, כשלעצמה, עילת פסלות (השוו: ע"פ 8854/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל (לא פורסם), והמקורות המוזכרים שם).
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, ל' ניסן, תשס"ה (9.5.2005).
ה
נ ש י א