ע"פ 10826/08 אדם בבייב נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' גרשון ) מיום 14.12.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 7142/08.

1.

ביום 4.9.2008 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' גרשון ) כתב אישום נגד המערער (ת.פ. 7142/08), שייחס לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(א)+(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), ועבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין (להלן: כתב האישום המקורי ).

2.

ביום 22.9.2008 השיב המערער לכתב האישום המקורי. המערער כפר בעובדות כתב האישום, והעלה טענת אליבי לפיה לא היה במועד הרלוונטי במקום המצוין בכתב האישום. ביום 23.9.2008 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא ) על מעצרו של המערער עד תום ההליכים. זמן מה לאחר מכן הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו יבקש המערער לחזור בו מכפירתו, ויודה בעובדות כתב אישום מתוקן. בהתאם להסדר, תוקן ביום 22.10.2008 כתב האישום המקורי. כתב האישום המתוקן ייחס למערער עבירה של שוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין (להלן: כתב האישום המתוקן ). לעניין העונש, הוסכם כי בטיעונים לעונש יהיו הצדדים חופשיים לטעון לגבי מידת העונש ורכיביו (להלן: הסדר הטיעון ).

3.

בדיון שהתקיים ביום 5.11.2008, הוצג הסדר הטיעון בפני בית המשפט (השופט ע' גרשון ). בית המשפט התיר את תיקון כתב האישום ואת חזרת המערער מכפירתו. לאחר מכן הורשע המערער על פי הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. המשך הדיון נדחה לצורך קבלת תסקיר של שירות המבחן למבוגרים, טרם יוחל בשמיעת הראיות לעונש.

ביום 14.12.2008 התקיים דיון לשמיעת טיעונים לעונש. לאחר שהובהר כי תסקיר שירות המבחן התקבל, הגישה באת-כוח המשיבה את טיעוניה לעונש בכתב, וכן את גיליון ההרשעות הקודמות של המערער. כן הוגשה לבית המשפט תעודה רפואית של המתלוננת בפרשה נשוא כתב האישום המתוקן (להלן: התעודה הרפואית ). בהמשך הדיון, הפנתה באת-כוח המשיבה את בית המשפט לגזר-דין שניתן על-ידי המותב הדן בתיק (השופט ע' גרשון ) בת.פ. 5186/06, בו גזר בית המשפט על אדם שהורשע בביצוע שוד עונש של 4 שנות מאסר בפועל, ושנתיים מאסר על-תנאי למשך 3 שנים. באת-כוח המשיבה טענה, כי המקרה דנן חמור יותר מהמקרה שנדון על ידי בית המשפט בת.פ. 5186/06, וכי יש להטיל על המערער עונש מאסר ממושך, מאסר על-תנאי מרתיע ולחייבו בפיצוי למתלוננת. על כך השיב בא-כוח המערער, כי נוכח נסיבות ביצוע העבירה יש מקום לסטות ממדיניות הענישה המקובלת, ולהסתפק בעונש של עבודות שירות. בא-כוח המערער אמנם ציין כי המערער אינו חוזר בו מהודאתו, אולם שב וטען כי נסיבות העבירה נשוא כתב האישום המתוקן אינן כה חמורות, וכי המקרה נשוא הפרשה הינו מקרה גבולי, "ואין זה מקרה של שוד". למשמע דברים אלה, הפסיק בית המשפט את הדיון. בית המשפט ציין, כי נוכח דבריו של בא-כוח המערער, קיים ספק האם ניתן להשאיר את הרשעת המערער על כנה. לפיכך, הורה בית המשפט על עריכת הפסקה בדיון, וזאת על מנת לאפשר למערער לשקול שוב האם הוא עומד על הודאתו, או שמא רוצה הוא לבקש לבטל את ההרשעה.

4.

עם חידושו של הדיון ביום 14.12.2008, הודיע המערער לבית המשפט כי הוא חוזר בו מהודאתו, מבקש לבטל את ההרשעה ומסכים כי הדיון יחזור לכתב האישום המקורי. כן ביקש המערער, כי במידה ובית המשפט יתיר לו לחזור בו מהודאתו יועבר התיק למותב אחר. לטענת בא-כוח המערער, מכיוון שבית המשפט נחשף להסדר הטיעון, לגיליון ההרשעות הקודמות של המערער ולתסקיר המבחן, נוצרה אצל המערער תחושה קשה ולפיה לא יזכה למלוא הקשב מצד בית המשפט. המשיבה הצטרפה לבקשה לביטול הסדר הטיעון, אולם התנגדה לבקשה לפסילת המותב. לטענתה, מכיוון שהטיעונים לעונש הוגשו בכתב, בית המשפט טרם נחשף לנסיבות הממשיות ולהרשעות הקודמות של הנאשם, והצדדים טענו טיעונים משפטיים בלבד. המשיבה הוסיפה וטענה, כי בהתאם לפסיקה הקיימת, חזרה מהודאה אינה מהווה עילה לפסילתו של בית המשפט, שהינו גוף מקצועי אשר יידע להתעלם ממעט הנתונים העובדתיים שהובאו בפניו.

5.

בהחלטתו מיום 14.12.2008 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו ציין בית המשפט, כי טרם הספיק לעיין בטיעוני המשיבה לעניין העונש, בגיליון הרשעותיו הקודמות של המערער ובתסקיר שירות המבחן. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי אין כל הצדקה להורות על העברת התיק למותב אחר, שכן טרם נתגבשה אצלו כל דעה כנגד הנאשם. בית המשפט הורה להחזיר לידי המשיבה את גיליון הרשעותיו הקודמות של המערער, את טיעוני המשיבה בכתב, את תסקיר שירות המבחן ואת התעודה הרפואית של המתלוננת בפרשה. בנוסף, ובהתאם לבקשת הצדדים, קבע בית המשפט כי הרשעת המערער מיום 5.11.2008 וכתב האישום המתוקן בטלים, וכי התיק ייקבע לשמיעת ראיות.

6.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. לטענת המערער, נוכח העובדה שבית המשפט נחשף ל"מסה נכבדה" של ראיות בלתי קבילות, קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט אשר מצדיק את פסילת המותב. עם ראיות בלתי קבילות אלה מונה המערער, בין היתר, את תסקיר המבחן, את עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה המערער, את עמדת המשיבה ואת העובדה כי המערער אינו חף מהרשעות קודמות. בנוסף, מציין המערער את התבטאותו של בית המשפט על אופן טיעוני בא-כוחו, "שהוא בבחינת 'לנשוף קר וחם'", אשר ממנה משתמע, לטענתו, כי בית המשפט סבר כי גרסתו אינה מהימנה. כן טוען המערער, כי העובדה שבית המשפט "אילץ" את בא-כוחו לשוב ולדבר עמו על מנת שיודיע לבית המשפט האם הוא עומד על הודאתו, מעידה על כך שבית המשפט ביקש "ללמדו לקח" – וזאת חרף הקביעה לפיה התעורר ספק בליבו של בית המשפט שמא הוא אינו שלם עם הודאתו. נוכח כל זאת, סבור המערער כי דעתו של בית המשפט ננעלה ביחס אליו, ומכאן כי יש הצדקה לפסילת המותב הדן בעניינו.

7.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהובא בפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא, כי העובדה שבית המשפט נחשף למידע שאינו קביל, אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לפסילתו של בית המשפט. הלכה זו יפה גם ביחס לחשיפתו של בית המשפט להרשעותיו הקודמות של נאשם, וגם ביחס לחשיפתו של בית המשפט להודאת נאשם, אם חזר בו הנאשם מהודאתו. יתרה מכך, אם מבקש נאשם לחזור בו מהודאתו, ובית המשפט מקבל את בקשתו, יש בכך כדי להעיד שבית המשפט מצא טעם בשינוי עמדתו של הנאשם ולפיכך לא יזקוף את הדבר לחובתו

(ראו: ע"פ 3914/97 לוסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.7.1997); ע"פ 4020/94 דורפמן נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(4) 769, 770; ע"פ 3578/05 טאהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.2005)). הלכה זו מבוססת על ההנחה כי בית המשפט הינו גורם מקצועי, שביכולתו להתעלם מן החומר הבלתי קביל ולדון בעניינו של נאשם באובייקטיביות הנדרשת (ראו: ע"פ 4849/03 שלוש נ' מדינת ישראל

(3.7.2003); ע"פ 10328/03 כהן נ' מדינת ישראל (17.12.2003); יגאל מרזל דיני פסלות שופט

304-298 (2006)).

כפי שהובהר בהחלטת בית המשפט מיום 14.12.2008, בית המשפט טרם נחשף לטיעוני המשיבה לעונש, לגיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם ולתסקיר המבחן, והצדדים הספיקו להשמיע בפני בית המשפט טיעונים משפטיים בלבד. אשר על כן, אין מקום לטענה כי בית המשפט נחשף ל"מסה נכבדה" של ראיות בלתי קבילות,

אשר יש בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. ויודגש: לא החשיפה עצמה למידע הבלתי קביל היא החשובה, אלא תוצאתה. כלומר, יש לבחון האם יש במידע אליו נחשף בית המשפט כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. בענייננו, נוכח העובדה כי בית המשפט טרם עיין בחומר שהובא בפניו, ונוכח העובדה כי טרם הוחל בשמיעת הטיעונים לעונש, לא מתעורר בנסיבות העניין חשש ממשי, מבחינה אובייקטיבית, למשוא פנים מצד בית המשפט, המהווה עילה לפסילתו. לא זו אף זו, בית המשפט אף היה זה שהציע למערער להיוועץ שוב בבא-כוחו ולשקול לחזור בו מהודאתו, משלא היה שלם עם הרשעתו של המערער. בהקשר זה יצוין, כי אין מקום לטענה כי מהחלטת בית המשפט להפסיק את הדיון ניתן ללמוד על כוונת בית המשפט ללמד את המערער או את בא-כוחו לקח. משהעלה בא-כוח המערער טענות אשר יש בהן כדי לשמוט את הקרקע תחת יסודות העבירה בה הורשע המערער על יסוד הודאתו, התעורר, ובצדק, ספק בליבו של בית המשפט שמא המערער אינו שלם עם הודאתו. מכאן, כי החלטת בית המשפט להורות על הפסקת הדיון, וזאת על מנת לאפשר למערער לשוב ולשקול האם הוא עומד על הודאתו, היתה כדין, ואין לראות בה כמבטאת עמדה שלילית כלשהי ביחס למערער. על כך יש להוסיף את דבריו של בית המשפט, לפיהם לא נתגבשה אצלו כל דעה קדומה כנגד המערער, כאשר אין כל יסוד להניח כי לא כך הם פני הדברים.

בשולי הדברים יצוין, כי אף טענת המערער לפיה העובדה שבית המשפט נחשף לעמדת המשיבה ביחס לרף הענישה הנדרש בנסיבות העניין מקימה עילה לפסילתו, דינה להידחות. הדברים שנאמרו על ידי באת כוח המשיבה היו כלליים באופיים, לא כללו מידע בלתי קביל ביחס למערער, וניתן אף להניח שייטענו שוב בפני בית המשפט במסגרת שמיעת הטיעונים לעונש. לפיכך, אין בהתבטאויות אלה כדי לשנות ממסקנתי לפיה דעתו של בית המשפט לא ננעלה ביחס למערער, באופן שיבצר ממנו לדון בעניינו ללא משוא פנים.

אשר על כן, הערעור נדחה.