פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
3695/99
בפני:
כבוד
השופט י' טירקל
המבקש
:
מג'אלי
אבו-כף
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
בקשה
לשחרור בערבות והקדמת הדיון בערעור
תאריך
הישיבה: כ"ה בסיון תשנ"ט (9.6.99)
בשם
המבקש: עו"ד שמואל זילברמן
בשם
המשיבה: עו"ד אורי כרמל
החלטה
1.בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא ג' גלעדי, כבוד השופט ב' אזולאי וכבוד השופט ח' עמר), בהכרעת דין מיום 10.2.99, הרשיע את המערער-המבקש בעבירה של נסיון לרצח. בגזר דינו מיום 28.4.99 השית עליו עונש מאסר לתקופה של 10 שנים, שתימנה מיום מעצרו של המבקש (15.9.97). בא כוח המבקש, בבקשתו מיום 3.6.99, ביקש לצוות לשחרר את המבקש מן המאסר עד להכרעה בערעור שהגיש; לחלופין, להורות לקבוע תאריך מוקדם לדיון בערעור.
2.טענתו העיקרית של בא כוח המבקש היא שדינו של פסק הדין להתבטל מיניה וביה משום שהראיה העיקרית והיחידה היא עדותו של המתלונן שנפגע, שזיהה את המערער ואדם נוסף כשהם יורים בו, שעל פיה אי אפשר היה לקבוע ממצא כלשהו. לדעתו עולה מן הראיות כי אין ממש בזיהוי משום שארוע הירי היה בלילה, לאור ירח, כאשר היורים מרוחקים מן המתלונן עשרה מטרים; בענין זה הוסיף והרחיב בהסברים המראים, לפי סברותיו, שכל מסקנותיו של בית המשפט המחוזי אין להן על מה שיסמכו. עוד טען ש"כל הראיות" מפוקפקות. כחיזוק לטענותיו הביא את פסק דינו של בית משפט זה בע"פ 331/97 פתחי אבו כף נ' מדינת ישראל , שניתן ביום (23.7.97) (טרם פורסם. ראו תקדין-עליון, כרך 97 (2), תשנ"ז/תשנ"ח1997-), לפיו זוכה המערער מעבירות של קבלת רכוש גנוב, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות וחבלה בכוונה מחמירה, אחרי שהורשע בהן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. טעמו העיקרי של הזיכוי שם היה שנותרו "תמיהות ואי בהירות" בגרסת התביעה המכרסמות בבסיס האמון המוחלט שניתן בגרסת השוטרים באותו ענין.
3.אינני רואה עם בא כוח המבקש עין בעין.
כבר נאמר כי על מבקש הטוען שיש לעכב את ביצוע גזר דינו, מן הטעם שיש לו סיכוי טוב לזכות בערעורו , "להראות כי נגרם לו 'עיוות בולט' או כי יש לו 'סיכוי בולט לעין' לזכות בערעורו, כאשר על סיכוייו לזכות בערעור ניתן ללמוד מפסק הדין עצמו ללא צורך להכנס לניתוח מדוקדק של העובדות" (ראו דברי כבוד השופט ד' לוין, בבש"פ 2043/94 פלוני נ' מדינת ישראל , והאסמכתאות שם (טרם פורסם) דינים עליון כרך לד, 814). עיינתי בהכרעת הדין ולא מצאתי בה "עיוות בולט", או חוסר הגיון גלוי לעין, בקביעת הממצאים או בהסקת המסקנות, או פגם משפטי אחר; שעל פיהם ניתן להגיע, כבר בשלב זה, להשערה סבירה שהכרעת הדין סופה, כנראה, להתבטל או להשתנות בערעור. אכן, הדיון בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין ולשחרור בערובה, איננו "ערעור זוטא" ואי אפשר, כמובן, לצפות ממקום זה את תוצאות הדיון בערעור, אולם די בבחינת הכרעת הדין לפי אמות מידה אלה כדי להכריע בבקשה.
בשל טעמים אלה גם לא מצאתי הצדקה להורות על הקדמת הדיון. לענין זה ראוי לציין כי המבקש נדון, כאמור לעיל, למאסר לתקופה של 10 שנים, שמתוכה ריצה כ20- חודשי מאסר. אין, אפוא, חשש שהערעור יישמע אחרי שיחלוף רוב התקופה, או פרק זמן משמעותי מתוכה.
4.הבקשה, לרבות הבקשה החלופית, נדחית.
ניתנה היום, כ"ט בסיון תשנ"ט
(13.6.99).
ש
ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
COURT
- /מפ