פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
3714/98
בפני:
כבוד
השופט י' זמיר
המ
ערער
:
משה חביביאן
(המבקש)
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע
עונש מאסר בת.פ. 42/94 של
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע
תאריך
הישיבה: ל' בסיון תשנ"ח (24.6.98)
בשם
המערער: עו"ד ציון אמיר
בשם
המשיבה: עו"ד ינון סרטל
החלטה
המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ת.פ. 42/94) בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבת רכב ונסיון לסחור בו. דינו נגזר לשלוש שנים של מאסר בפועל ו18- חודשים של מאסר על תנאי. הוא ביקש מבית המשפט המחוזי לעכב את ריצוי העונש. אך בית המשפט דחה את הבקשה. לפיכך החל המערער לרצות את עונשו בבית הסוהר ביום 2.6.98. הוא הגיש ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי אל בית משפט זה, ובמקביל הוא מבקש שבית המשפט יורה על עיכוב הביצוע של העונש עד להכרעה בערעור. בפועל, כיוון שהמערער נתון במאסר זה שבועות אחדים, הוא מבקש את הפסקת הביצוע של העונש, כלומר, הוא מבקש להשתחרר מן המאסר עד להכרעה בערעורו.
הכלל הרחב הוא, כי נאשם שהורשע ונדון למאסר, מתחיל מיד בריצוי עונש המאסר, ועצם העובדה שהגיש ערעור על ההרשעה אין בה כדי לעכב את ביצוע העונש. כמו כל כלל, גם כלל זה כפוף לחריגים. בעיקר, בית המשפט נוטה לעכב את ביצוע העונש אם הנאשם לא היה נתון במעצר במהלך המשפט, אם הוא נדון למאסר לתקופה קצרה וקיים חשש שאם עונש המאסר לא יעוכב ירצה הנאשם את עונשו, או חלק גדול מעונשו עד שיינתן פסק דין בערעורו, ובמיוחד אם קיים סיכוי בולט שיזכה בערעור.
במקרה זה, המערער נדון לתקופת מאסר ממושכת. ערעורו יישמע על ידי בית המשפט ביום 6.8.98, כלומר, בעוד ששה שבועות לערך. כלומר, במקרה זה אין חשש כי המערער ירצה חלק ניכר מעונשו לפני שערעורו יוכרע.
זאת ועוד. הפסיקה מלמדת כי יש הבדל בהתייחסות של בית משפט זה לעיכוב הביצוע של מאסר, כאשר המערער טרם החל בביצוע העונש, לבין הפסקת הביצוע, לאחר שהמערער החל לרצות את העונש. בקשה לעיכוב הביצוע דומה במהותה לבקשה לצו מניעה, שבית המשפט נוטה להיענות לה כדי לשמור על המצב הקיים עד להכרעה במשפט, ורק בנסיבות מיוחדות הוא נענה לה אם יש בכך כדי לשנות את המצב הקיים. לפיכך צריך טעם מיוחד כדי שבית המשפט יורה על הפסקת המאסר עד להכרעה בערעור.
סיכוי בולט לזכות בערעור עשוי, בנסיבות מיוחדות, להיות טעם כזה. אכן, בא-כוח המערער טען כי במקרה זה קיים סיכוי טוב לזכות בערעור, ודי בכך, יחד עם הנסיבות האישיות של המערער, כדי שבית המשפט ישחרר אותו מן המאסר. הוא אף טען כי אין צורך בסיכוי טוב לזכות בערעור, אלא די בכך שבידי המערער יש טענות כבדות משקל כנגד ההרשעה, או אפילו טענות הראויות להישמע בערעור, כדי להצדיק שחרור מן המאסר עד שיוכרע הערעור.
מה סיכויו של המערער לזכות בערעור? פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שהרשיע את המערער, הוא פסק דין מפורט ויסודי. בית המשפט קובע, לאחר הצגה מדוקדקת של הראיות, כי גירסתו של המערער אינה מתיישבת עם ראיות התביעה, וכי קיימות ראיות נסיבתיות שיש בהן כדי להרשיע את המערער.
בא-כוח המערער תוקף ראיות אלה, ואת הממצאים של בית המשפט, אחת לאחת. הערעור הוא בעיקרו ערעור על ממצאים עובדתיים. בא-כוח המערער מבקש ממני לקבוע, על יסוד ביקורת הממצאים, כי סיכוייו של המערער לזכות בערעור טובים.
איני רואה צורך לגבש דעה בשאלה עד כמה טובים הסיכויים של המערער לזכות בערעור. די לי בכך שסיכוייו לזכות בערעור אינם ברורים או, לפחות, אינם בולטים. בהתחשב בשאר השיקולים, כלומר, העובדה שהמערער נדון לתקופת מאסר ממושכת, שהוא החל לרצות את עונש המאסר וכן שערעורו יישמע בקרוב, אין בסיכוייו של המערער לזכות בערעור, כפי שהם נראים לי, כדי להכריע את הכף לזכותו.
לפיכך אני דוחה את הבקשה.
ניתנה היום, ב' בתמוז תשנ"ח (26.6.98).
ש ו
פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98037140.
I03
/אמ