פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 3861/97 פלוני נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · עבירות מין בקטינה ובדיקת מהימנות מתלוננתערעור על הרשעה ועל חומרת העונש בבית המשפט העליון

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על הרשעה בעבירות מין שביצע דוד במתלוננת במשך כחמש שנים, החל מגיל חמש. נקבע כי אין עילה להתערב באמון שניתן במתלוננת, וכי עדותה על החדרת אצבע מהווה ראיה לכאורה שלא נסתרה. הערעור על חומרת העונש נדחה גם הוא, לאחר שנלקחו בחשבון גילו של המערער ומחלותיו.

העובדות

המערער, דודה של המתלוננת, הורשע בשורת עבירות מין שביצע בה במשך כחמש שנים, החל מגילה חמש. בית המשפט המחוזי גזר עליו שלוש שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי. המערער, בן 74 וחולה, ערער על ההרשעה ולחילופין על העונש.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב באמון שניתן במתלוננת ובבקשה להעדת פסיכולוג מטעם ההגנה
  2. 2.האם הוכחה חדירה באצבע לאבר מינה של המתלוננת
  3. 3.האם יש להרשיע בעבירות שנכללו בחוק העונשין לאחר תיקונו מ-10.8.90

הלכות

  1. 1

    אין עילה להתערב באמון שניתן על ידי בית המשפט המחוזי במתלוננת, ובקשה להעדת פסיכולוג שנדחתה לפני העדותה אינה מקימה עילה לביטול ההרשעה כאשר לא חזר עליה הסניגור לאחר העדות

    ״אין עילה שנתערב באמון שניתן בית המשפט במתלוננת. בית המשפט המחוזי באר והרחיב בשאלה על שום מה ניתן לסמוך על עדותה.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    עדות המתלוננת על החדרת אצבע, על כאב ועל משיחה בוזלין מהווה ראיה לכאורה, והנאשם שהכחיש את המעשים ולא טען שלא כללו החדרת אצבע לא הפריך אותה

    ״עדותה בנקודה זו מהווה ראיה לכאורה לחדירה של המערער עם האצבע לאבר מינה.״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    המעשים נמשכו לאחר מועד התיקון לחוק העונשין כך שאין מניעה להרשעה בעבירות שנכללו בו

    ״מעדות המתלוננת ומראיות נוספות עולה, שהמעשים נמשכו עד היות המתלוננת בכיתה ד', והיא החלה ללמוד בכיתה זו ב1.9.90-.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עבירות מין
  • מתלוננת
  • ראיה לכאורה
  • חדירה
  • ווזלין
  • חומרת העונש

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

3861/97

בפני:

כבוד השופט ת' אור

כבוד

השופט מ' חשין

כב'

השופט י' גולדברג

המערער

:

פלוני

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

ערעור

על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 29.5.97 בתפ"ח 528/95 שניתן

על ידי השופטים ד' ברלינר, ש' גדות וצ' גורפינקל

תאריך הישיבה:

יב'

בשבט התשנ"ח

(

9.2.98)

בשם

המערער

:

עו"ד אמיר טנדליך

בשם

המשיב

ה:

עו"ד אמי פלמור-הרץ

פסק-דין

המערער הינו דודה של המתלוננת. בית המשפט המחוזי הרשיעו בשורת עבירות מין אשר ביצע במתלוננת במשך כחמש שנים, מאז היתה בת חמש שנים. בגין העבירות בהן הורשע, הושת על המערער עונש של שלוש שנות מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי.

ערעור המערער הוא על ההרשעה, ולחילופין על העונש.

טענתו האחת של סניגור המערער מופנית כלפי האמון שניתן במתלוננת. בקשר לכך הדגיש גם, שבקשה של הסניגור שהוגשה לבית המשפט המחוזי לאפשר את בדיקת המתלוננת על ידי פסיכולוג מטעם המערער לא נענתה, ובכך נמנעה ממנו הגשת חוות דעת של פסיכולוג.

אין עילה שנתערב באמון שניתן בית המשפט במתלוננת. בית המשפט המחוזי באר והרחיב בשאלה על שום מה ניתן לסמוך על עדותה. כפי שהובהר על ידי בא כוח התביעה, הבקשה להעדת פסיכולוג באה קודם שהוברר אם המתלוננת תעיד, ועל רקע זה נדחתה הבקשה. לאחר שהמתלוננת העידה, לא חזר הסניגור על הבקש לבדיקתה על ידי פסיכולוג. בנסיבות אלה, יש לדחות את הטענה שכאילו שגה בית המשפט באי מתן אפשרות להעיד פסיכולוג.

טענתו השניה של הסניגור היתה, שלא הוכח שהמערער החדיר את אצבעו לאבר מינה של המתלוננת. בעניין זה העידה המתלוננת הן על כך שהמערער דחף את אצבעו, הן שכאב לה והן שהוא נהג למשוח את אבר מינה בווזלין. עדותה בנקודה זו מהווה ראיה לכאורה לחדירה של המערער עם האצבע לאבר מינה. המערער, שהכחיש את העובדות אשר יוחסו לו, לא טען שהמעשים המגונים לא כללו החדרת אצבע. בנסיבות אלה, הראיות לכאורה העומדות נגדו נשארו בלתי מערערות לאחר שנמצא שהוא בצע במתלוננת את המעשים להם טענה.

קו טיעון נוסף של סניגור המערער היה, שלא היה מקום להרשיע את המערער בגין עבירות אשר נכללו בחוק העונשין עם תיקונו ב10.8.90-, וזאת הואיל ולא הוכח שלאחר תאריך זה המשיך בביצוע המעשים במתלוננת.

גם טענה זו יש לדחות. מעדות המתלוננת ומראיות נוספות עולה, שהמעשים נמשכו עד היות המתלוננת בכיתה ד', והיא החלה ללמוד בכיתה זו ב1.9.90-.

על סמך כל האמור לעיל, ולאחר דחיית טענות המערער על הרשעתו, יש לדחות את הערעור על הרשעת המערער.

גם את הערעור על חומרת העונש יש לדחות. אמת, המערער הינו בן 74 שנים וחולה במספר חליים. אך עובדות אלה נלקחו בחשבון על ידי בית המשפט המחוזי. אכן, העונש שהוטל על המערער הינו קל בהרבה מזה אשר היה ראוי להטיל עליו, לולא הנסיבות שהוזכרו לעיל.

התוצאה היא, שהערעור - על שני חלקיו - נדחה.

ניתן היום, יב' בשבט התשנ"ח (8.2.98).

ש ו פ

ט ש ו פ ט ש ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

עכב/

97038610.

E07

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • ע"פ 1029/98מרואן פארס נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1אין עילה להתערב באמון שניתן על ידי בית המשפט המחוזי במתלוננת, ובקשה להעדת פסיכולוג שנדחתה לפני העדותה אינה מקימה עילה לביטול ההרשעה כאשר לא חזר עליה הסניגור לאחר העדות
  2. 2עדות המתלוננת על החדרת אצבע, על כאב ועל משיחה בוזלין מהווה ראיה לכאורה, והנאשם שהכחיש את המעשים ולא טען שלא כללו החדרת אצבע לא הפריך אותה
  3. 3המעשים נמשכו לאחר מועד התיקון לחוק העונשין כך שאין מניעה להרשעה בעבירות שנכללו בו