ע"פ 3995/01 יומטוב צליח נ. מדינת ישראל

1.המבקשים הורשעו בעבירות של קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן - החוק), הצתה, עבירה לפי סעיף 448 סיפא לחוק, והיזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק. כל זאת, בשל מעורבותם בהצתת בית הכנסת הקונסרבטיבי "יער רמות" אשר בירושלים (להלן - בית הכנסת).

המבקש 2 - כך נקבע בהכרעת הדין - תכנן את המעשה, הטמין מיכל ובו תערובת של נפט ובנזין בפינת מחבוא, וקשר קשר עם המבקש 1, ועם אחד משה ירחי, להצית את בית הכנסת. השלושה שמו פעמיהם לבית הכנסת, כאשר בידיו של המבקש 2 אמצעי תבערה והמיכל ובו החומר הדליק. הם נכנסו לחצר הסובבת את בית הכנסת והכינו את חומר הבעירה. המבקש 1 ניפץ באבנים את שמשת חלון בית הכנסת, והמבקש 2 שפך חומר דליק בתוך בית הכנסת ושלח במקום אש. לאחר מכן נמלטו השלושה מן המקום. לבית הכנסת נגרמו נזקים.

2.המבקשים הכחישו כל קשר למעשה ההצתה, ואולם הכחשותיהם נדחו מפני הודעותיו של אותו ירחי, המפלילות את המבקשים. בית המשפט קמא בחר להעדיף את הודעותיו אלה של ירחי, על פני דברים שאמר בעדותו בבית המשפט. בית המשפט קמא פירט גם ראיות המחזקות את האמור בהודעותיו של ירחי, ובהן, דברים שאמר לאמו בסמוך לאחר האירוע, מפגש שנערך בין הנער עמוס עשת לבין שלושת האנשים שנמלטו מבית הכנסת לאחר שהחל לבעור - מפגש אותו אישר ירחי בהודעתו, ודברים שנאמרו בשיחה שיזמה המשטרה בין הנאשם 1 לבין ירחי. טענת האליבי שהעלה המבקש 2 - נדחתה, לאחר שמבדיקת המשטרה עלה, כי אמנם שהה המבקש 2 בחברתו של אחד אברהם טוהר, אך היה זה לאחר אירוע השריפה.

3.בית המשפט המחוזי גזר על המבקש 2 מאסר לתקופה של חמש שנים, מתוכן שלוש שנים וחצי לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כן הפעיל בית המשפט מאסר על תנאי לתקופה של שמונה עשר חודשים, שעמד כנגד המבקש 2. על המבקש 1 נגזרו שלוש וחצי שנות מאסר, מתוכן שנתיים וחצי לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כן הופעל כנגדו עונש של מאסר על תנאי של שמונה עשר חודשים.

המבקשים הגישו ערעור כנגד ההרשעה וכנגד חומרת העונשים שנגזרו עליהם, והם מבקשים כי בית משפט זה יעכב את ביצוע גזר הדין.

המבקשים סבורים, כי סיכויי הערעור שהגישו - גבוהים. הם תוקפים את עדותו של אותו ירחי, אשר, לטענתם, מסר גרסאות רבות ושונות ביחס לאירוע, סירב לבצע שחזור של האירוע, והביע "שנאה תהומית" כלפי המבקשים. עדותו של ירחי - כך טוענים המבקשים - נמצאת בסתירה לעדותם של עדי הראייה לאירוע. אותם עדי ראייה, מוסיפים המבקשים וטוענים, לא נתבקשו לזהות את המבקשים במסדר זיהוי - מחדל חקירתי אשר יש בו, לשיטת המבקשים, כדי לפגום בגרסת התביעה. עדי הראייה מסרו תיאור של המציתים, אשר, אליבא דבא-כוח המבקשים, אינו תואם את חזותם וגילם של המבקשים. זאת ועוד, המבקשים מפנים לגרסתו של ירחי, לפיה אש אחזה במכנסיו של אחד המציתים, בעוד שעל רגליהם של המבקשים לא נמצא לטענתם כל ממצא המתיישב עם גרסה זו. הם מציינים, כי טביעות אצבע שהיו על קמיע שנמצא בסמוך לבית הכנסת, אינן שייכות למי מן המבקשים או לירחי. ועוד טוענים המבקשים, כי מאז השתחררו מן המעצר, עלו על דרך השיקום, וכי הדבר בא לידי ביטוי בתסקירים שהוגשו בעניינם.

4.המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע עונש המאסר. לטענת נציגת המדינה, הכרעת הדין של בית המשפט קמא מבוססת על ממצאי מהימנות. הסתירות שנתגלו בהודעותיו של ירחי - כך סבורה המדינה - אין בהן כדי לפגוע במהימנות הגרסה המפלילה, שנמסרה בסמוך לאחר מעצרו. גרסה מפלילה זו אף נתמכת בראיות מחזקות, ובהן ידיעתו של ירחי על אודות פרטים מוכמנים רבים על אודות האירוע, דברים שאמר ירחי לאמו, ודברים שנאמרו בעימות בין ירחי לבין המבקש 1. נציגת המדינה מסבירה, כי לא נערך מסדר זיהוי, כיוון שהזיכרון של עדי הראיה ביחס לחזותם של המציתים, היה מעומעם. כן מציינת המדינה, כי עונשי המאסר שהושתו על המבקשים הם ארוכים, וכי למבקשים עבר פלילי רלוונטי.

5.לאחר ששקלתי את הנתונים השונים בחרתי, בשלב זה, להיעתר לבקשה. אמנם, העבירה בה הורשעו המבקשים היא עבירה חמורה, אשר בוצעה בנסיבות חמורות. שיקול זה תומך, בדרך כלל, בביצוע מיידי של המאסר. גם תקופות המאסר שהושתו על המבקשים, מהוות שיקול שלא לעכב את ביצוע העונש. ואולם, סבורני, כי הטענה בדבר סיכויי הערעור מטה את הכף, בנסיבות העניין, בשלב זה של טרם ברור הערעור, אל עבר עיכוב ביצוע המאסר. ברי, כי אינני מביע כאן עמדה בדבר תוצאות הערעור. עניין זה יתברר במהלך הדיון בערעור גופו. ואולם, בשלב זה שוכנעתי, כי סיכויי המבקשים לזכות בערעורם אינם קלושים, במידה המצדיקה את דחיית הבקשה.

עוד הבאתי בחשבון החלטתי את העובדה, כי המבקשים היו משוחררים במשך מרבית תקופת המשפט, וכי, לכאורה, אין חשש ממשי כי לא יתייצבו לריצוי עונשם, אם יידחה ערעורם.

עונש המאסר שנגזר על המבקשים יעוכב עד להכרעה בערעור. התנאים שקבע בית המשפט המחוזי לשחרורם בערובה יישארו בתקפם. המזכירות תעשה לקביעת מועד מוקדם לשמיעת הערעור.