ע"פ 4137/00 יגאל קדושיאן נ. מדינת ישראל

ביום 26.9.98 הוצתה חנות "לחם הארץ" ברחוב פנקס 45 בתל אביב, והחנות נשרפה כליל. המערער הורשע בהצתת החנות ונדון לארבע שנות מאסר ולשנה מאסר על תנאי, וכן חוייב בתשלום פיצויים בסך 20,000 ש"ח. ערעור המערער הוא על הרשעתו, ולחילופין על גובה העונש.

הרשעת המערער מבוססת על ראיות נסיבתיות. לדעתנו, ראיות אלה אכן מצביעות חד משמעית על כך שההצתה נעשתה על ידי המערער. עובדה היא, שבשעה מאוד לא רגילה, לפנות בוקר בשעה 04:00, נמצא המערער בסמוך לחנות ועקב הפיצוץ והשריפה בה הוא נפגע מהאש שאחזה בחנות. באו בפני בית המשפט ראיות שהאש בחנות פרצה עקב הצתה. המערער עצמו מסר שהוא היה לבדו במקום ולא היה שם איש נוסף. לכאורה, על פי ראיות אלה, המערער הוא שהצית את האש בחנות. לכך יש להוסיף, שהמערער נפגע קשות מהשריפה, ולא סביר שהיה מחוץ לחנות ובריחוק ממנה, כטענתו, ובכל זאת ייפגע כפי שנפגע. עוד הוברר, שהמערער אשר נפצע קשות ניסה להתרחק מהמקום והלך בכיוון למגרש חניה מרחק של כ70- מטר, ושם כנראה חיכתה לו מכונית מילוט.

המערער ניסה להבהיר ולהסביר את המצאותו במקום בשעה כה לא רגילה. אך מתברר שגירסתו בעניין זה היתה מקבץ של דברים בלתי סבירים ובלתי מהימנים, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, עליו הותיר המערער רושם בלתי מהימן בתכלית. בנוסף, רקמות של המערער נמצאו על דלת החנות אשר נעקרה ממקומה עקב הפיצוץ בחנות, כולל בחלק הפנימי של הדלת.

אכן, כל העובדות כאמור ונימוקים נוספים עליהם עמד בית המשפט המחוזי, הצדיקו את המסקנה בדבר אשמתו של המערער.

גם העונש אשר הוטל על המערער אינו מצדיק התערבות. המערער נפגע, אמנם, בצורה רצינית ממעשהו, אך המדובר במעשה מסוכן אשר יכול היה לגרום לנזקים גם מחוץ לחנות וכן למתגוררים בסמוך. החנות עצמה נשרפה, כאמור, כליל. בנסיבות אלה, העונש שהושת על המערער אינו מצדיק התערבות.

הערעור נדחה הן לגבי ההרשעה והן לגבי העונש.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 23.10.00 עד השעה 12:00, בבית המשפט המחוזי בתל אביב.