החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 8418/04 רוברט דוידוב נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · עיכוב ביצוע גזר דין מאסר בהצתהבקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בזמן ריצוי מאסר, במסגרת ערעור על הרשעה וחומרת עונש

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין של חמש שנות מאסר בתיק הצתת דירה ועבירות נלוות. נקבע כי עיכוב ביצוע במהלך ריצוי העונש הוא צעד לא שיגרתי, ואין מקום לו בנסיבות המקרה, נוכח חומרת העבירה ומסוכנות המבקש. עם זאת, הוריתי להקדים את הדיון בערעור.

העובדות

המבקש הורשע בהצתת דירת מגורים של בת זוגו, לאחר שהודיעה לו שהיא מבקשת להיפרד, וכן בהתפרצות, בהיזק בזדון, באיומים ובגניבת כסף. הוא נידון לחמש שנות מאסר בפועל ומרצה כארבעה עשר חודשים. הוא הגיש ערעור על ההרשעה בעבירות הגניבה והאיומים ועל חומרת העונש.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות על עיכוב ביצוע גזר הדין של מאסר בפועל של חמש שנים בתיק הצתת דירה, עד להכרעה בערעור?
  2. 2.האם הפער בין העונש שהושת על המבקש לבין העונש שהושת בע"פ 5793/02 מצדיק עיכוב ביצוע מטעמי אחידות הענישה?

הלכות

  1. 1

    עיכוב ביצוע של גזר דין במהלך ריצוי העונש הוא צעד חריג שאינו שיגרתי, ולא ניתן להורות עליו כאשר אין מתקיימים יסודותיה המרכזיים של הלכת שוורץ.

    ״איני רואה מקום, גם נוכח מסוכנותו של המבקש כעולה ממעשיו, לנקיטה בצעד הלא שיגרתי של הוצאתו מן הכלא באמצע ריצוי העונש.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    הענישה בהצתות היא על צד החומרה, וכאשר נלוות לעבירה עבירות נוספות יש לראותה בחומרה רבה; פסק דין שניתן בנסיבות מיוחדות אינו משקף את נורמת הענישה.

    ״המדינה התנגדה לבקשה בציינה, כי פסק הדין בנושא דוד היה חריג בנסיבות מיוחדות, ואינו משקף את נורמת הענישה בהצתות, שהיא על צד החומרה.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עיכוב ביצוע
  • גזר דין
  • הצתה
  • אחידות הענישה
  • מאסר שווא
  • שוורץ
  • ערעור
  • חומרת העונש

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

ע"פ 8418/04

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:

רוברט דוידוב

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע

תאריך הישיבה:

א' באדר א' תשס"ה (10.2.05)

בשם המערער:

עו"ד א' חנינוביץ'

בשם המשיבה:

עו"ד א' פרסקי

החלטה

א.זו בקשה לעיכוב ביצועו של גזר דין שמרצה המבקש מזה ארבעה עשר חודש (לרבות מעצר מיום 16.12.03). המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב בהצתת דירת מגורים של המתלוננת, בהתפרצות ובגרימת היזק בזדון בדרך של ונדליזם לרכוש שבדירה, באיומים ובגניבת כסף, וזאת משהודיעתהו המתלוננת, שהיתה בת זוגו, כי היא מבקשת להיפרד הימנו. טענת אליבי של המבקש נדחתה. על אלה נדון - בגזר דין מיום 28.6.04 - לחמש שנות מאסר בפועל מיום מעצרו, וכן לעונש מאסר על תנאי, פיצוי וקנס. הבקשה אינה "שיגרתית", במובן זה שהמדובר אינו בעיכוב גזר דין שטרם הוחל בביצועו, אלא במי שריצוי עונשו, כאמור, בעיצומו.

ב.הודעת הערעור אינה תוקפת את ההרשעה בהצתה ובהיזק בזדון, אלא את חלקי הכרעת הדין שעניינם גניבה ואיומים, וכן משיגה הודעת הערעור על חומרת העונש תוך השוואה למקרים אחרים של הצתה שבהם הוטלו עונשים נמוכים יותר, ונוכח אישיותו ונסיבותיו של המבקש.

ג.בבקשה דנא עותר המבקש לעיכוב ביצועו של גזר הדין, בהיאחזו בעיקר בפסק הדין ע"פ 5793/02 עמוס דוד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), שבו, כנטען, הוטל בבית המשפט המחוזי בעניין דומה עונש מאסר של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, ובית משפט זה המירו במבחן טהור. נטען, כי העובדות וגם הרקע האישי (העדר עבר פלילי ו"אישיות שאינה שיגרתית") יש בהם דמיון, ואין להלום את הפער הגדול בין העונשים בשני המקרים והפגיעה בעקרון אחידות הענישה. זאת, תוך הפניה לע"פ 419/81 פיביש נ' מדינת ישראל (פ"ד ל"ה(4) 701), המתווה קווים לעקרון אחידות הענישה. גם מקרים אחרים שהועלו בהודעת הערעור ובבקשה הנוכחית, שבהם הוטלו עונשי מאסר של פחות משנה במקרי הצתה, מצדיקים, לדעת בא כוח המבקש, עיכוב ביצוע, לאחר 14 חודשים שבהם מצוי שולחו מאחורי סורג ובריח.

ד.המדינה התנגדה לבקשה בציינה, כי פסק הדין בנושא דוד היה חריג בנסיבות מיוחדות, ואינו משקף את נורמת הענישה בהצתות, שהיא על צד החומרה.

ה.גם בדיון חזר בא כוח המבקש על טיעון אחידות הענישה, וכנגדו הטעים בא כוח המדינה את התאמת הענישה לכל מקרה לגופו.

ו.עיינתי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בענייננו, ובפסיקה שהוגשה. בענין דוד

(ע"פ 5793/02), אכן הוטל מלכתחילה עונש קל בנסיבות של הצתת דירה מטעמי רצונה של המתלוננת להיפרד מן הנאשם (שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, בנוסף לעונשים אחרים), ואף נטה בית משפט זה להקל מעבר לכך. ואולם, אין בפני החומר הנוגע לנסיבותיו האישיות של הנאשם שם, שבשלהן הוטל העונש כפי שהוטל. במקרים אחרים שהוגשו על ידי בא כוח המבקש (ת"פ (חיפה) 500/02 מדינת ישראל נ' אשרף (טרם פורסם) (השופט שפירא) - 16 חודש מאסר בפועל על הצתה; ת"פ (חיפה) 344/03 מדינת ישראל נ' שמטוב (טרם פורסם) (השופטת בר-זיו) - 9 חודשי מאסר בפועל, ועוד כיוצא באלה), אכן ניתנו עונשים קלים יותר מבענייננו. עם זאת, המדינה צירפה לתגובתה את ע"פ 4137/00 קדושיאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), בו הוטל עונש של ארבע שנות מאסר במקרה של הצתה.

ז.גם אם המקרה דנן מצוי ברף הגבוה יחסית בכל שהמדובר בהצתה, הנה נלוו לעבירה זו עבירות אחרות, ובסופו של יום זהו מן הנושאים שיש לראותם בחומרה. לכן מסופקני מאוד אם - אפילו ייעתר בית המשפט לערעור בחלק מן ההרשעה ובגזר הדין - יהא זה באורח שיהפוך את מאסרו של המבקש עד לערעור למאסר שווא. איני רואה מקום, גם נוכח מסוכנותו של המבקש כעולה ממעשיו, לנקיטה בצעד הלא שיגרתי של הוצאתו מן הכלא באמצע ריצוי העונש. אף איני רואה שמתקיימים כאן מרבית היסודות המרכזיים בהלכת ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, נוכח חומרת העבירה ואורך התקופה שהושתה.

ח.עם זאת, סבורני כי יש מקום להקדמת הדיון בערעור הקבוע ל- 30.6.05, ולשאלתי נעניתי כי זו גם משאלת המבקש למקרה שלא תתקבל הבקשה לעיכוב הביצוע, ופשיטא שאין המדינה מתנגדת לכך. המבקש מרצה ארבעה עשר חודשי מעצר ומאסר, מאז יום ביצועה של העבירה. גזר הדין ניתן ב-28.6.04 והערעור הוגש ב-13.9.04. אבקש מן המזכירות לעשות ככל הניתן כדי להקדים את הדיון בערעור לחודש מארס 2005.

ניתנה היום, ה' באדר

א' תשס"ה (14.2.2005).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (4 תיקים)

  • עפ 5793/02
  • עפ 419/81
  • עפ 4137/00
  • עפ 111/99

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • ע"פ 7139/13טרפה צקול נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 4280/06אבישי סער נ. מדינת ישראלפסק-דין

הלכות

  1. 1עיכוב ביצוע של גזר דין במהלך ריצוי העונש הוא צעד חריג שאינו שיגרתי, ולא ניתן להורות עליו כאשר אין מתקיימים יסודותיה המרכזיים של הלכת שוורץ.
  2. 2הענישה בהצתות היא על צד החומרה, וכאשר נלוות לעבירה עבירות נוספות יש לראותה בחומרה רבה; פסק דין שניתן בנסיבות מיוחדות אינו משקף את נורמת הענישה.