ע"פ 437/01 גמיל כנעאן נ. מדינת ישראל

המבקש, שבטרם ניתן פסק-דין במשפטו היה משוחרר בתנאי חלופת-מעצר שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי, הגיש ערעור לבית-משפט זה על עונש של ארבע שנות מאסר בפועל שנגזר עליו, ברוב-דעות - לאחר שהורשע בביצוע עבירות אלימות כנגד אשתו וילדיו - ובניגוד לדעת המיעוט בגזר-הדין שסברה כי ראוי להסתפק בהטלת עונש של שנת מאסר אחת בפועל. טענת המבקש בערעורו היא, כי ראוי לנקוט בעניינו גישה שיקומית.

לבקשתו, הוריתי בתאריך 1.2.01 לעכב את מועד תחילת ריצוי עונש המאסר שנגזר עליו עד שיתברר ערעורו, תוך שקבעתי כי התנאים שבהם שוחרר ממעצר על-ידי בית-המשפט המחוזי יעמדו בעינם.

בתאריך 1.3.01, לאחר שבמהלך הדיון בערעורו הועלתה האפשרות כי המבקש ייקלט במוסד "בית נועם" לצורך קבלת טיפול שיקומי, קבע בית-משפט זה, כי -

כדי לאפשר לשירות המבחן לגבש הערכה ביחס להתאמתו של [המבקש] לקבלת טיפול ב"בית נועם", ומבלי לנקוט כל עמדה ביחס להכרעה בערעור לגופו, הננו דוחים את שמיעת הערעור לתקופה של כשישה שבועות. מועד חדש ייקבע, בפני כל הרכב, במחצית השניה של חודש אפריל. לקראת המועד שייקבע יגיש שירות המבחן תסקיר משלים.

המשך הדיון בערעורו של המבקש נקבע איפוא לתאריך 30.4.01.

בגדר הבקשה שבפניי טוען המבקש, כי נודע לו ששירות-המבחן ממליץ אמנם כי יטופל ב"בית נועם", ועל-כן יש להורות כבר עתה על ביטול מעצר-הבית שבו הוא נתון, ועל מתן צו הרחקה תחתיו, באופן שיאפשר למבקש להיקלט ב"בית נועם"; שאם-לא-כן, תידחה תחילת שיקומו "בבית נועם".

בתגובה לבקשה הודיעה המדינה, כי ראוי ששיקומו של המבקש יתחיל רק לאחר שיחל לרצות את עונשו.

יש לדחות את הבקשה. שכן, כאמור בהחלטת בית-משפט זה מתאריך 1.3.01 במסגרת הדיון בערעורו של המבקש, ההחלטה אם לנקוט בגישה שיקומית כלפיו ולהקל בעונשו תתקבל רק לאחר המשך הדיון בערעורו, שנקבע לתאריך 30.4.01, ולאחר שיתקבל תסקיר משלים מטעם שירות-המבחן.

בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום לשנות את התנאים שבהם עוכב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.