ע"פ 4481/10 יצחק אסור נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי בתאריך 13.11.08 בשעת לילה מאוחרת, הצית המערער קטנוע שחנה בצמוד לבית בו לנו דייריו את שנתם. כתוצאה מכך נשרף הקטנוע כליל, והשרפה התפשטה לגג הבית וארון החשמל. בסוף אותו חודש, נראה המערער נוהג ברכב, ומשנדרש על ידי שוטרים לעצור הוא פתח במנוסה. הוא נסע במהירות גבוהה בטבורה של עיר, חצה חמישה צמתים בהם דלק אור אדום ברמזורים בכיוון נסיעתו, ונהגיהם של רכבים אחרים נאלצו לבלום כדי למנוע תאונה. לבסוף, נטש המערער את הרכב ונמלט רגלית, אולם לאחר חיפוש נעצר. עוד נטען, כי בשעות שקדמו לאותו מרדף עישן המערער סם מסוכן מסוג גראס.

2.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות הצתה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה תחת השפעת סמים משכרים ושימוש בסם מסוכן. בגדרו של הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים עתרה המשיבה לדון את המערער ל-30 חודשי מאסר, בעוד שההגנה לא היתה מוגבלת בטיעוניה. לאחר שקוימו ההליכים לעניין העונש, נדון המערער ל-22 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, פסילה בפועל מנהיגה במשך 18 חודשים, פסילה על-תנאי של 18 חודשים, וכן הופעל, בחופף, מאסר על-תנאי בן 8 חודשים שעמד נגדו.

3.

המערער עותר בפנינו לבטל את רכיב המאסר בפועל, לאמץ את המלצת שרות המבחן, ולהעמידו בפיקוח לתקופה של 18 חודשים. נטען, כי מדובר במי שנקלט בחודש פברואר 2009 בקבוצה טיפולית לגמילה משימוש בסמים מסוכנים, ולאחרונה סיים את שלב ההוסטל והחל להשתלב בעבודה. להשקפת המערער, כליאתו עתה עלולה להביא לסיכול כל הישגיו, ולפיכך גם טובת הצבור מחייבת להימנע ממאסרו.

4.

המאמצים שעשה המערער כדי לשנות מאורחותיו ולהיגמל מהתמכרותו, ראויים לשבח, וחרף זאת לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה לשנות מגזר-הדין. ראשית, הואיל והעונש אותו גזר בית המשפט המחוזי, לא חרג ממסגרת הענישה אותה הציעו הצדדים. שנית, מקובלת עלינו השקפתו של השופט המלומד של בית משפט קמא, שלולא אותה הסכמה אליה הגיעו הצדדים, ראוי היה להשית על המערער עונש חמור מזה שנגזר בפועל, נוכח חומרתן המופלגת של העבירות אותן ביצע, בהן היה כרוך סיכון ממשי לחיי אדם. אכן, בית המשפט, בבואו לגזור את העונש מצווה לתת את דעתו גם לנסיבותיו של הנאשם הניצב בפניו, אולם הוא גם מצווה לתת את דעתו לשיקולי ענישה נוספים, וביניהם אינטרס הנפגע והרתעת הרבים. אם תוסיף לכך את עברו הפלילי הלא פשוט של המערער, שוב אין מנוס מן המסקנה כי העונש שהושת עליו הנו מאוזן וראוי, ועל כן החלטנו לדחות את ההשגות נגדו.