ע"פ 4481/10 יצחק אסור נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.5.2010 (ת"פ 40262-08, כבוד השופט ח' כבוב ).

המערער הורשע, על בסיס הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. עבירות של הצתה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה תחת סמים משכרים ושימוש בסם מסוכן. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 30.11.2008 בשעות הבוקר המוקדמות הצית המערער קטנוע אשר כתוצאה מכך נשרף כליל, הדליקה אף התפשטה ואחזה בבית הסמוך כל זאת כאשר בני הבית ישנים בו. זמן מה אחר כך, הבחינו שוטרים במבקש נוסע ברכבו וביקשו ממנו לעצור בצד הכביש. אז החל המערער להימלט בנסיעה מהירה, כאשר ניידת המשטרה דולקת אחריו והשוטרים מורים לו לעצור. במהלך המרדף, נהג המערער במהירות גבוהה, חצה צמתים מרומזרים כשהרמזורים הראו אור אדום תוך שהוא מסכן נהגים אחרים, ולבסוף נמלט באופן רגלי והתחבא עד שנעצר. תוך כדי מהלך האירועים עישן המבקש סם מסוג "גראס" בשתי הזדמנויות שונות ונהג כשהוא נתון תחת השפעת הסם.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער עשרים ושניים חודשי מאסר לרצוי בפועל; הפעלת שמונה חודשי מאסר על תנאי שהוטלו על המבקש בת"פ 2117/05 אשר ירוצו בחופף לעונש המאסר בפועל, כך שבסך הכל ירצה המערער עשרים ושניים חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 30.11.2008 ועד 22.2.2009; שניים עשר חודשי מאסר על תנאי; פסילה רישיון נהיגה למשך שמונה עשר חודשים ופסילה על תנאי למשך שמונה עשר חודשים.

על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, ומכאן בקשת עיכוב הביצוע שלפניי.

לטענת המערער, שליחתו בעת הזאת למאסר עלולה להסב לו נזק רב ולהוריד לטמיון את כל אותם ההישגים הטיפוליים המשמעותיים אשר צבר במהלך שהותו במשך כשנה וחצי בקהילה טיפולית אליה נשלח כחלופה למעצרו. בה הצליח בין היתר, להיגמל משימוש בסמים לאחר שנים ארוכות בהן היה מכור, לעבור שינוי באורח חייו, תפישת עולמו והפנמה של המחירים וההשלכות של אורח חיים עברייני וההתמכרותי. לכן החזרתו כעת אל תוך כותלי בית הכלא

עלולה לייאשו, למחוק את הישגיו ולהגביר את הסיכון לחזרתו להתנהגות עבריינית. לטענת המערער לב הערעור מכוון כנגד הנזק הגלום בהשבתו למאסר ולכן ישנה חשיבות רבה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להחלטה לגופו של הערעור.

המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור הינם נמוכים ראשית, משום שמדובר בעבירות חמורות אשר מדיניות הענישה בהן חמורה בהרבה מהעונש שהושת על המערער. שנית, העונש שנגזר הינו בטווח שהוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, ועל כן ניתן לומר כי המערער הביע את דעתו כי כל עונש במסגרת הטווח שעליו הוסכם הינו סביר בעיניו. בנוסף, העונש שנגזר אינו קצר ולכן אף אם יופחת ממנו הרי שאין בדחיית הבקשה כדי לסכל את הערעור.

לאחר שעיינתי בבקשה שלפני, בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, נאשם אשר נגזר עליו עונש של מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין (ראו למשל בש"פ 3360/91 אבו ראס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.7.1991); בש"פ 2599/94 דנינו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.5.1994); ע"פ 9145/09 איטח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.11.2009)). עיכוב ביצוע עונש מאסר יינתן רק במקרים אשר יתקיימו בהם נסיבות מיוחדות, אשר משקלן עולה על זה של משקל האינטרס הציבורי המתבטא באכיפה מיידית של הענישה (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (3) 769 (1999)). הנטל הוא על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית-המשפט שבנסיבות המקרה, נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים. במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע על בית המשפט לבחון את חומרת העבירה ונסיבותיה; תקופת המאסר; חשש מהימלטות מאימת הדין; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של הנידון; נסיבותיו האישיות ועוד. על בית המשפט לאזן בין השיקולים ולבחון האם יש מקום לסטות מן הכלל שעונש המאסר יבוצע מיד לאחר מתן גזר הדין.

בענייננו, המערער הודה והורשע בביצוע עבירות חמורות אשר בין היתר סיכנו חיי אדם וכל זאת בשעה שתלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי. בנוסף, העונש שהושת עליו אינו חמור והינו מצוי בטווח עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר טיעון. אומנם בשעה ששוקל בית המשפט את עיכוב ביצוע עונש עליו להביא בחשבון אף את נסיבותיו האישיות של המערער, אולם מבלי להביע כל עמדה בשאלת הערעור לגופו, בבחינת פסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי הנסיבות עליהן מצביע המערער כעילה להתערבות בחומרת העונש בכלל ועיכוב ביצועו בפרט עמדו בפני בית המשפט בשעת גזירת הדין. כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי

(לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל , פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל , פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). לאור האמור נראה כי סיכויי הערעור לביטול רכיב המאסר בפועל אינם גבוהים, ואף אם תחליט ערכאת הערעור להקל בעונשו הרי שהעונש אינו קצר ותחילת ריצויו אינו מסכל את הערעור. איני מתעלם מכל אותה הדרך החיובית אותה עשה המערער במאמץ רב. אני תקווה כי המערער ימשיך ויעמיק בדרך זו וייטיב כך עם עצמו ועם בני ביתו.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

לאור עונש המאסר שנגזר על המערער מתבקש יומן בית המשפט לקבוע את הדיון בערעור בהקדם.

החלטתי לעניין עיכוב ביצוע העונש, מיום 11.6.2010 מבוטלת בזאת.

המערער יתייצב ביום 4.7.2010 במזכירות בית משפט השלום בתל-אביב-יפו לשם תחילת ריצוי עונשו.