ע"פ 4602/06 סמיר אחרינו נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר בן 48 חודשים שהוטל על המערער על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול), עד להכרעה בערעור שהוגש על ידו.

1.המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בביצוע עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, סיוע לכניסה והתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע, בגין מעורבותו בביצוע שני מעשי שוד. באירוע אחד הסיע המערער את שותפיו, לאחר שהעמיסו על רכבו כלים המשמשים לפריצה, אל מקום הסמוך לדירה שיועדה לפריצה, וכן הסיעם לאחר ביצוע הפריצה למקום בו חילקו ביניהם את הרכוש הגנוב (להלן:

האירוע הראשון ). באירוע נוסף הסיע המערער את שותפיו והצביע בפניהם על הבית אליו יפרצו, צייד אותם בכלים לביצוע הפריצה ולאחר ביצועה באו השותפים לביתו ושם חילקו ביניהם את הרכוש הגנוב (להלן: האירוע השני ). במהלך ביצוע התפרצויות אלו פגעו שותפיו של המערער פיזית בדרי הבתים. המערער הודה כי באירוע הראשון הסיע את מבצעי השוד אל וממקום ביצוע העבירה וכי באירוע השני אירח את מבצעי השוד בביתו, אך כפר בכך שידע על טיב מעשיהם ועל כוונותיהם של מבצעי השוד ובכך שקיבל חלק כלשהו ברכוש הגנוב. בגין האירוע הראשון הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירת סיוע לשוד בנסיבות מחמירות ובסיוע לכניסה והתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע בנסיבות מחמירות אך זיכה אותו מעבירת קשירת קשר לפשע. אשר לאירוע השני קבע בית משפט קמא כי חלקו של המערער בביצוע העבירה עולה לכדי "ביצוע בצוותא", ואינו מצטמצם לסיוע בלבד כטענתו. הוא הורשע על כן בביצוע שוד בנסיבות מחמירות ובקשירת קשר לפשע. בנוסף לכל אלה הורשע המערער בעבירות של החזקת שטר מזויף והחזקת כלים לצריכת סם מסוכן, לפי הודאתו (להלן: האירוע השלישי ). לאחר הרשעתו של המערער באישומים המפורטים לעיל, ניתן על ידי בית משפט זה פסק-הדין בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (להלן: פרשת יששכרוב ), שעניינו קבילותן של ראיות שהושגו שלא כדין . בעקבות פסק-דין זה הגיש המערער בקשה לביטול הכרעת הדין שניתנה בענייננו וטען כי יש לפסול את ההודעות שנגבו ממנו ומשותפיו לביצוע העבירות. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו כי אין כל בסיס לטענות שהעלה המערער לעניין פסילת הודעותיו, כי לא ניתן לקבל את הטענה שמעשי האלימות שננקטו כנגד שותפיו הם שהביאו למסירת הגרסאות המפלילות וכי מכל מקום גם אם ייפסלו חלק מההודעות יש בחומר הראיות כדי להביא להרשעתו של המערער. טרם מתן גזר הדין הורה בית משפט קמא על הכנת תסקיר קצין מבחן בעניינו של המערער, אך קצין המבחן נמנע מליתן כל המלצה בעניינו של המערער נוכח התרשמותו כי הוא אינו לוקח אחריות על מעשיו ורואה עצמו כקורבן של שותפיו. ביום 21.5.2006 גזר בית משפט קמא על המערער 48 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו, 24 חודשי מאסר על תנאי לעניין האירועים הראשון והשני, 6 חודשי מאסר על תנאי לעניין האירוע השלישי. כמו כן חויב המערער לשלם פיצוי כספי לקורבנות העבירה.

עם מתן גזר-הדין עתר המערער לעיכוב ביצועו ובית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע העונש בשבעה ימים והוסיף והורה כי תנאי השחרור בערובה שהוטלו על המערער עד למתן גזר-הדין יעמדו בתוקפם.

2.המערער הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק הדין, בו הוא משיג הן על ההרשעה והן על חומרת העונש. המערער שב וטוען כי יש ליישם בעניינו את הלכת יששכרוב ולפסול את הודעות שותפיו. לחלופין הוא טוען כי יש מקום להמיר את הרשעתו בגין האירוע הראשון בעבירה של סיוע להתפרצות, וכי יש לזכותו בגין האירוע השני שכן התנהגותו התמצתה ב"שלב ההכנה" ומכל מקום, כך לטענתו, יש להרשיעו גם בגין אירוע זה לכל היותר בעבירה של סיוע להתפרצות. לחלופין הוא מערער כאמור על חומרת העונש שנגזר לו.

3.בד בבד עם הודעת הערעור הגיש המערער את הבקשה שבכאן לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור. טוען המערער כי סיכויי הערעור שהוגש על ידו טובים, והוא מדגיש בהקשר זה כי העלה בערעור טענות משפטיות ולא השגות בעניין קביעות מהימנות של בית משפט קמא. עוד טוען המערער, כי עונש המאסר שנגזר עליו בניכוי תקופת מעצרו עומד על כ-33 חודשים, וכי לאחר ניכוי שליש מתקופת מאסרו עומד הוא על כ-23 חודשים בלבד. לפיכך, כך לטענתו, אם לא יורה בית המשפט על עיכוב הביצוע יתייתר הערעור שהגיש. המערער מוסיף וטוען כי בעת שהתנהל משפטו הוא הפר אמנם את תנאי השחרור בערובה שנקבעו לו ובעקבות זאת אף הורה בית המשפט על מעצרו, אך ביום 8.6.2005 שוחרר שוב למעצר בית בתנאים מגבילים ומאותו מועד ואילך לא הפר עוד את תנאי השחרור. לבסוף טוען המערער כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות ובעניין זה הוא טוען כי הוא מטופל בשלוש בנות קטנות, כי אין לו עבר פלילי וכי הוא אינו מהווה סכנה לציבור. בשל כל אלה עותר המערער כי נורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו.

המשיבה מצידה מתנגדת לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער. לטענתה עונש המאסר שהוטל על המערער איננו קצר ולכן גם אם יתחיל לרצותו לא יתייתר הערעור. כן טוענת המשיבה כי העבירות בהן הורשע המערער חמורות וסיכויי הערעור שהגיש אינם טובים. היא מדגישה בעניין זה כי לגבי האירוע השני קיימים ממצאים עובדתיים רבים המבססים את מעורבותו של המערער כשותף בביצוע העבירה ועוד היא טוענת כי עדותו של המערער בפני בית משפט קמא היתה מבולבלת ולא עוררה אמון ומכל מקום לערכאה הדיונית יתרון בהערכת מכלול העדויות שהוצגו בפניה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי הערעור נסוב למעשה על סיווג העבירה בה יש להרשיע את המערער - שוד או התפרצות - ואין בפיו טענה כי הוא חף מפשע. לבסוף סומכת המשיבה ידיה על החלטתו של בית משפט קמא לעניין טענות המערער לפסלות ההודעות והיא מדגישה בהקשר זה כי פרשת

יששכרוב עניינה בהפרת זכויות הנאשם בשלב החקירה ולא בהפרת זכויות של עדים.

4.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי הגשת ערעור אין בה כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע עונש המאסר, וכי על המבקש את עיכובו לשכנע את בית המשפט כי בנסיבות העניין נסוג האינטרס הציבורי שבביצועו המיידי של עונש מאסר מפני אינטרסים נוספים הקיימים באותו המקרה (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , תק-על 2000(2) 1640, פסקה 20 (2000)). במקרה דנן הורשע המערער בביצוע, ובסיוע לביצוע של עבירות רכוש חמורות אשר כללו פגיעה בגופם של קורבנות. אף אם נקבל את גרסת המערער לפיה עונש המאסר שנגזר עליו, בהפחתה צפויה של שליש מתקופת המאסר הוא כשנתיים, כבר נפסק כי תקופת מאסר כזו אינה מצדיקה, כשלעצמה, את עיכוב ביצוע גזר הדין (ראו: ע"פ 6493/05 מוסא נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(3) 1297 (2005); ע"פ 3192/00 ביטון נ' מדינת ישראל , תק-על 2000(2) 569 (2000)). כמו כן, עולה מגזר-הדין ומתסקיר קצין המבחן שהוגש בעניינו של המערער, כי הוא אינו לוקח אחריות על מעשיו ומשום כך נמנע קצין המבחן מליתן המלצה לגביו. בזהירות המתבקשת אוסיף ואציין, כי לא שוכנעתי שמקרה זה הוא מהמקרים המצדיקים את עיכוב ביצוע פסק-הדין נוכח סיכויי הערעור. בית משפט קמא קבע בהחלטתו מיום 14.5.2006 שגם אם ייפסלו חלק מן ההודעות אותן מבקש המערער לפסול בהסתמך על פסק הדין שניתן בפרשת יששכרוב , "עדיין יש בחומר הראיות כפי שהוצג, בעדותו של הנאשם עצמו ובהודעותיו ובאותם חלקים בעדות שאר השותפים, כדי להביא לאותה תוצאה". כמו כן, המערער מודה במעורבותו באירוע הראשון וכל טענתו בעניין זה מתמצית בסיווגה הנכון של העבירה אותה ביצע. לכך יש להוסיף את העובדה שלעניין הרשעתו באירוע השלישי, שבו הודה, אין בפי המערער טענה כלשהי. מכל הטעמים הללו, חרף העובדה שעברו הפלילי של המערער כולל הרשעה אחת בלבד (עבירה של זיוף מסמך), וחרף הנסיבות האישיות שאותן ציין, אינני סבורה כי מתקיימות במקרה דנן נסיבות המצדיקות את עיכוב ביצועו של גזר-הדין.

הבקשה נדחית.