ע"פ 4656/05 פלוני נ. מדינת ישראל

המישנה לנשיא (בדימ') מ' חשין:

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים, על-פי הודאתו ובעקבות הסדר טיעון, בעבירות אלו: תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה כהגדרתה בסעיף 380 ו- 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ( החוק ) - שתי עבירות, ובעבירה של חבלה במזיד, עבירה כהגדרתה בסעיף 413(ה) לחוק. משהורשע כך בדינו נגזר עונשו של המערער לעונשים אלה: מאסר בפועל ל-24 חודשים בניכוי ימי המעצר; מאסר על-תנאי בן 18 חודשים; פיצוי הנפגעים בסך של 2,500 ש"ח; קנס בסך 500 ש"ח.

בראשית הדברים ערער המערער על הכרעת הדין בבקשו לחזור בו מן ההודאה שהודה בעבירות נושא הסדר הטיעון, ולחלופין - על העונש. ואולם בישיבת בית-המשפט הראשונה חזרה בה באת-כוח המערער מן הערעור על ההרשעה בהותירה את הערעור על העונש בלבד. ולערעור זה נידרש עתה.

עיקרי הנסיבות המפורטות בכתב-האישום - עובדות שהמערער הודה בהן, כאמור - היו אלו: היה זה ביום 8 במארס 2004, ביום חג הפורים, שהמערער ואחרים - בהם שניים שעמדו עימו לדין בצוותא-חדא - הבחינו במונית מסוג מרצדס שנהג בה המתלונן. החבורה פנתה אל המתלונן, קשרה עימו שיחה, ולאחר שנתברר כי המתלונן ערבי הוא, החלו בני-החבורה קוראים לעברו קריאות גנאי שונות. בהמשך הדברים זרקו בני-החבורה זיקוק אל תוך המכונית. הזיקוק התלקח, המתלונן ניסה לכבותו, אך לשווא. בשלב זה, ובעוד המתלונן יושב במכונית, תקפוהו המערער וחבריו באגרופים. המתלונן ניסה לפתוח דלת המכונית כדי להדוף את התוקפים אותו, ואולם אלו חסמו בגופם את דלת המכונית, דחפו את המתלונן בחוזקה, רגמו את המכונית באבנים גדולות ובעטו בה בעוצמה. הנאשמים ניפצו את שימשות המכונית הקדמית והאחורית, שברו את מראות הצד שלה וניקבו שלושה צמיגים בעזרת מכשיר חד. כל זאת עשו בני-החבורה בעוד המתלונן יושב במונית ומנסה להיחלץ ממנה. המתלונן אשר חש בסכנת חיים, עלה בידו לצאת מן המונית ולברוח ממנה, אלא שהנאשמים רצו בעקבותיו וידו אבנים לעברו. כך המשיכו הנאשמים לעשות גם כאשר ביקש המתלונן עזרה מעוברים ושבים כי יגנו עליו ויתנו לו להסתתר ביניהם. אותה עת המשיך חלק אחר של הנאשמים לרגום את המונית באבנים. לאחר מכן נכנס המתלונן למונית, נסע בהילוך אחורי בעוד דלתות המונית פתוחות, בניסיון להימלט מן המקום. אך לשווא. הנאשמים המשיכו לרגום את המכונית באבנים וכן ידו אבנים גדולות אל עבר המתלונן. אחת מאותן אבנים פגעה בראשו של המתלונן. המתלונן שב וברח מן המונית אך גם זו הפעם רצו הנאשמים אחריו וידו אבנים לעברו. עובר אורח שהיה עד ראייה לתקיפה נכנס למונית והחל בנסיעה כדי לסייע למתלונן להימלט מן המקום. המתלונן אכן נכנס למונית תוך כדי נסיעה והשניים ניסו לברוח מן המקום. אותה עת המשיכו הנאשמים לידות אבנים אל עבר המונית. המתלונן עלה בידו להזעיק כוחות הצלה, ואמבולנס של "הדסה" הר הצופים פינה אותו לבית החולים. כתוצאה מאותם מעשים נגרמו למתלונן חבלות בראשו, חתך עמוק באוזנו, ולמותר לומר כי נזקק לטיפול רפואי. כן נגרמו למונית נזקים כבדים. עובר אורח שהיה עד ראייה למעשים הקשים של המערער וחבריו החל מצלם את האירוע. בראותם כן החלו המערער וחבריו לידות אבנים גם לעברו של אותו אדם ואחת האבנים פגעה אמנם בראשו. כתוצאה מכך איבד אותו אדם את הכרתו, והיה צורך לפנותו באמבולנס לקבלת טיפול רפואי.

אין צורך להוסיף על תיאור הזוועה שבמעשים אשר עשו המערער וחבריו הרעים. המעשים מעשים קשים הם עד למאוד וקשה להגזים בחומרתם. הנה הוא נהג מונית המנסה לעשות לפרנסתו ולפרנסת משפחתו, אדם תמים העובד ליד הגה המונית, וחטאו האחד והיחיד הוא היותו ערבי. המערער וחבריו ביררו לאשורה עובדה זו של היות הנהג ערבי, ואו-אז החלו במסע ההתעללות והתקיפות החמורות. מעשים כמעשי המערער וחבריו הרעים ראויים לענישה מחמירה, ובית-משפט קמא היה ער לצורך זה בגוזרו על המערער עונש שגזר עליו.

באת-כוח המערער טענה למערער כל אשר ניתן לטעון לזכותו, אולם לא נוכל לומר אלא זאת שהטענות שלקולה טענות קלות הן, בייחוד בהשוותנו אותן עם חומרת מעשיו של המערער. אכן, המערער היה קטין בעת מעשה, אלא שגילו היה קרוב בכדי כחודשיים לגיל שמונה-עשרה. בחור בגיל כזה יודע היטב את אשר הוא עושה ואת אשר הוא צפוי לו אם יעשה מעשים אשר לא יעשו. עוד טענה באת-כוח המערער כי בעת מעשה היה מרשה שיכור, אלא שמוסכם כי המערער לא הושקה משקאות חריפים בכפיה אלא שתה משקאות חריפים לרצונו. בין כך ובין אחרת, המעשים שנעשו כה קשים היו עד שנתקשה לקבל שהמערער לא היה ער למעשיו ולתוצאות של מעשיו. שירות המבחן המליץ לפני בית-המשפט המחוזי, בשים לב לכך שהמערער היה קטין בעת ביצוע העבירה, להטיל עליו מאסר לריצוי בעבודות שירות, ואולם מסתבר כי המערער ניתק מגע משירות המבחן, וכפי שלמדנו מתסקיר השירות מיום 15.2.06, לא התייצב המערער להזמנה שהוזמן לשירות המבחן, ואימו אף מסרה לשירות המבחן בשיחה שהיתה עימה כי אין היא מעוניינת שבנה יגיע לשיחה בשירות המבחן. בנסיבות אלו נתקשה, כמובן, לקבל את המלצתו של שירות המבחן לבית-המשפט המחוזי, לא-כל-שכן שהמלצה זו קשה בעינינו נוכח הנסיבות הקשות של מעשי העבירה. על כל אלה נוסיף כי המערער הורשע בשנת 2002 בעבירה של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, באיומים ובתקיפה, ועונשו נגזר לחמישה חודשים מאסר על תנאי. הרשעה קודמת זו יש בה כדי לאצול אף היא על ענייננו שהוא חמור לעצמו אף בהתעלם אותה הרשעה.

סוף דבר: לא מצאנו עילה ראויה להתערב בעונש המאסר שנגזר על המערער, ואנו דוחים את ערעורו על עונש זה. כן דוחים אנו את ערעור המערער על חיובו בפיצוי המתלוננים ובקנס שנגזר עליו. הערעור נדחה אפוא בשלמותו.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 23.4.06, עד השעה 12:00, במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בירושלים. הערבויות הקיימות תמשכנה לעמוד בתוקף עד התייצבותו של המערער לריצוי עונשו כאמור.

היום, ל' בשבט תשס"ו (28.2.2006).

המישנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

05046560_G14.doc

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il