ע"פ 4804/05 מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' א' לוי:

1.בחודש אפריל 2004, ובעת שהיה בן 17, תקף המשיב אדם באמצעות שבר בקבוק ופצע אותו בפניו ובצווארו. המשיב הודה בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, גזר בית המשפט המחוזי למערער 6 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, 6 חודשי מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 7,500 ש"ח. כמו כן נקבע כי המשיב יימצא בפיקוח שירות המבחן במשך שנה.

המדינה משיגה בפנינו כנגד העונש, הואיל ולהשקפתה הוא נוטה לקולא ומחטיא את מטרות ההרתעה, הגמול וההוקעה. על כך חולק בא-כוח המשיב, שאת הדגש הוא שם על גילו הצעיר של שולחו, הודאתו בעובדות, נטילת אחריות על המעשים שביצע ותוצאתם, ונסיבות חייו הקשות של המשיב מאז היה ילד. בא-כוח המשיב הוסיף והפנה לתסקיריו של שירות המבחן, והמלצתו שלא להורות על כליאתו של המשיב.

2.ערעור זה בדין יסודו. זהו מקרה נוסף המדגיש את היקפה וחומרתה של תופעת האלימות שפשתה בחברה הישראלית כנגע. חילופי דברים של מה-בכך מסתיימים בשימוש בנשק חם וקר, שתוצאתם לעיתים פגיעה בחיי אדם, ולעיתים בפציעה קשה של הקורבנות. אותה תופעה חמורה היא שבעתיים מאחר ובין אלה החוטאים בה נמנים קטינים רבים דוגמת המשיב ואף צעירים ממנו, ואין לך ראיה טובה יותר לכך מאשר אותם מקרים קשים וחמורים אליהם אנו מתוודעים כמעט בכל יום.

על התנהגות זו יש להגיב ביד קשה, ולא כך נהג בית המשפט המחוזי, אשר הדגיש בעיקר את נסיבותיו האישיות של המשיב מבלי לתת משקל ראוי למטרות הענישה האחרות. מכאן הצורך בהתערבותנו, ולעניין זה אנו מבהירים גם אם החלטנו להחמיר בעונש, היינו ממצים עמו את הדין עד תום. איננו נוהגים כך משום שאין זה ממנהגה של ערכאת ערעור לעשות זאת, וגם משום נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב.

אנו מחליטים אפוא לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר בו ישא המשיב על 24 חודשים, מחציתם בפועל ומחציתם על תנאי, ובזו האחרונה ישא המשיב אם יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא עבירת אלימות מסוג פשע. חיובו של המשיב בקנס וכן חיובו להימצא בפיקוח שירות המבחן – יעמדו בעינם.

המשיב יתייצב לשאת בעונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בנצרת, ביום 17.11.05 עד לשעה 11.00.