ע"פ 4826/08 אחמד ג'ודה נ. מדינת ישראל

א.

בקשת עיכוב ביצוע של גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ואגו) מיום 17.5.07 בת"פ 8330/05 עד למתן פסק הדין בערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה.

ב.

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת סכין, חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה בצוותא בנסיבות מחמירות. על-פי הנטען בכתב האישום, בין המבקש ומשפחתו לבין המתלונן נתגלע סכסוך שבעקבותיו קשר המבקש קשר לפגוע במתלונן, וביום 27.10.05 תקפו אותו הוא ושותפיו, והמבקש דקר אותו בעוד שותפיו אוחזים במתלונן על מנת שלא יזוז ממקומו. המבקש טען כי לא היה במקום האירוע באותו יום, אך בית המשפט לא נתן אמון בגירסה זו והרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו, על בסיס עדויות התביעה. דינו של המבקש נגזר ביום 13.5.08 לארבע שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים. לבקשת העורר עוכב ביצוע עונש המאסר ליום 11.6.08.

ג.

כנגד פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה, הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין גזר הדין, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. לטענת העורר סיכויי הערעור טובים שכן נפלו בהכרעת הדין פגמים ממשיים, שעיקרם סתירות בגירסאות העדים המרכזיים והתעלמות ממחדלי חקירה. המבקש מציין כי עברו הפלילי נקי, כי אינו מסוכן לציבור, וכי היה משוחרר ממילא תקופה ממושכת למעצר בית שאת תנאיו לא הפר. כן נטען לעניין תשלום הפיצויים, כי אם יזוכה בדין תקשה עליו גביית הכסף מהמתלונן.

ד.

בדיון טען בא כוחו המלומד של העורר, כי לגבי שלושת הנאשמים שנגדם הוגש כתב אישום באותה פרשה ביקשה המדינה שלא להתחיל בדיוני ההוכחות בטרם יוכרע הדין בפרשה הנוכחית, ודרכה של המדינה לא אצה לה. לשיטת המבקש יש חשיבות רבה להתקדמות משפטם של האחרים, שכן לעדות המתלונן – שעליה הושתת התיק הנוכחי – במשפט השלושה יש חשיבות לעניין ערעורו של המבקש; וקביעות המהימנות דשם יוכלו להשליך על התיק הנוכחי, כי יש שינוי בגירסת המתלונן, שהוכרז עד עוין במשפט האחר; הוא הגיע בשעתו לבית חולים ומסר גירסה שאינו יודע מי דקרו.

ה.

באת כוח המדינה התנגדה לבקשה. נטען כי שלושת האחרים היו תחילה בבריחה, נעצרו במדורג והוגשו נגדם כתבי אישום נפרדים שאחר כך אוחדו, אך זאת בשלב שמשפטו של המבקש היה לקראת סיום ולא היה טעם לאחדו עם האחרים. כיום ישנם ממצאי מהימנות מבוססים נגד המבקש, והמדינה סבורה כי סיכויי הערעור נמוכים; הוא מי שדקר. הדחיה בשמיעת התיק האחר היתה בהסכמה ושירתה את אינטרס שני הצדדים; אשר למתלונן, בהכרעת הדין יש תשובה להודעתו הראשונה בבית החולים, ונאמר כי היה מפוחד ומאוים. מחדל חקירתי בעניין האליבי תוקן במהלך המשפט.

ו.

לאחר העיון בהכרעת הדין, בכתב הערעור, ובבקשה ובחומרים שצורפו על-ידי הצדדים, חוששני,

בכל הכבוד לנימוקי הסניגור, כי אין מקום לעיכוב הביצוע. אין מחלוקת כי ההרשעה הושתתה על ממצאי מהימנות, כעולה מהכרעת הדין המפורטת. גם בעדותו במשפט שלושת האחרים ביום 3.6.08 חוזר המתלונן ומייחס באופן ברור למבקש דנא את דקירתו (עמ' 12, עמ' 31-29 לפרוטוקול). הביטוי אליו נדרש עו"ד חימי במשפט השלושה מפי המבקש "יכול להיות שאמרתי כמה מלים לא נכונות", לכאורה אינו מקהה זאת לגבי המבקש. מבלי שאקבע מסמרות. בפני הערעור על הכרעת הדין ניצבת משוכה גבוהה, וזאת גם אם נקבע כי הילוכי מערכת האכיפה לגבי השותפים הנטענים האחרים לא היו מזורזים כדבעי. לא אביע דעה באשר לערעור לגבי גזר הדין, אך מכל מקום אין מקום לעיכוב הביצוע, בהנחה כי הערעור יישמע במועד שלא ירחק יתר על המידה, ואבקש מן המזכירות כי תקבע אותו בתוך שישה חודשים. אכן, היו מקרים – לא רבים – שעוכב ביצוע גם בעונשי מאסר דומים, אך אין זה הכלל. בנסיבות אלה, גם אם אין למבקש עבר פלילי, אף במרבית אמות המידה של הלכת ע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 282-277 (השופטת – כתארה אז – ביניש), אין מקום לעיכוב.

ז.

אציין כי אין מקום לדון בעיכוב ביצועו של הפיצוי, משלא צורף המתלונן כדין.

ח.

כאמור, הערעור יישמע בתוך שישה חודשים. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 29.6.08 עד שעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם עד להתייצבות.