ע"פ 4826/13 פנינה אדלר נ. מדינת ישראל

1.

ביום 4.7.2013 הגישה המערערת מסמך הנושא כותרת "ערעור בטענת פסלות". ככל הנראה מתייחסת המערערת להליך בבית משפט השלום בנתניה (כבוד השופט ח' טרסי ). מן הערעור עולה הטענה שבית המשפט "זייף" את חתימתה של המערערת על מנת שתמונה לה סניגורית בתיק פלילי בו היא נאשמת (ת"פ 50152-11-12). בנוסף, מלינה המערערת על החלטה של נשיאת בתי השלום במחוז מרכז, כבוד השופטת ד' בלטמן קדראי , מיום 6.6.2013. בהחלטה המדוברת קבעה כבוד הנשיאה בלטמן קדראי כי אין לקבל מן המערערת כל מכתב או הודעה שלא באמצעות סניגור.

2.

אין מקום לדון בטענותיה של המערערת לעת הזו. ראשית, כלל לא ברור שבית משפט השלום (כבוד השופט טרסי ) אכן נתבקש לפסול עצמו. אמנם, ממכתבה של המערערת לנשיאה בלטמן קדראי , המצורף לערעור, עולה שהמערערת ביקשה מבית משפט השלום בנתניה לפסול עצמו. עם זאת, הבקשה שהוגשה, אם הוגשה, לא צורפה לערעור. שנית, אף אם הוגשה הבקשה, נראה שבית המשפט בנתניה טרם החליט בה. מובן, כי אין מקום לערעור על החלטה שטרם ניתנה. יש להניח שאם אכן הוגשה הבקשה לבית משפט השלום בנתניה, היא תטופל בהקדם.

3.

יצוין, כי המערערת פונה לבית משפט זה במסגרות שונות פעמים רבות, ודומה שכך היא נוהגת אף לגבי בתי משפט אחרים. עסקינן, אם כן, במתדיינת טרדנית. אף התנסחויותיה של המערערת אינן מקובלות, ונוקט אני לשון המעטה (ראו פסק הדין שדחה ביום 20.2.2013 עתירה שהגישה לבית המשפט הגבוה לצדק – בג"ץ 856/13). ראוי שהמערערת תשקול היטב את צעדיה לפני שתפנה שוב לבתי המשפט השונים בהליכים ובבקשות חסרי בסיס. פניות חוזרות המגיעות כדי הטרדת שווא עלולות להוביל לפסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה.

4.

הערעור נמחק.