ע"פ 4899/02 מדינת ישראל נ. עבד אלמנעם מנדלוואי

המבקש הובא לדין בבית המשפט המחוזי באשמה שעבר עבירה של הריגה בעת שנהג ברכב מסוג אוטובוס זעיר. במהלך משפטו התברר כי הוא נהג ברכב אשר חלונותיו האחוריים מכוסים בוילונות אטומים המסתירים את שדה הראיה לאחור. אף שהיה מודע לכך שילדים משחקים על הכביש נסע לאחור נסיעה ארוכה בלא להיעזר במכוון, וזאת למרות שהיה אדם אחר באוטובוס, מלבדו.

הנסיעה לאחור היתה שלא לצורך שכן ניתן היה גם לנסוע קדימה, כך העיד בעצמו. בית המשפט המחוזי מצא כי לא הוכחה עבירה של הריגה והרשיע את המבקש בעבירה של גרם מוות ברשלנות ובעבירה של נסיעה לאחור בלא צורך ובלא נקיטת האמצעים הדרושים כדי למנוע סיכון, וגזר עליו עונש של מאסר לתקופה של חמישה חודשים לריצוי בפועל בנוסף לעונש של מאסר מותנה וקנס כספי. כמו כן נפסל המבקש מלהחזיק ברשיון נהיגה במשך תשע שנים.

המדינה הגישה ערעור כנגד קולת העונש והיא סבורה כי העונש אינו משקף את מידת הענישה הראויה. המבקש מצידו לא ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי; חרף זאת הוא מבקש לעכב את תחילת ריצוי עונש המאסר עד להחלטה בערעור המדינה על קולת העונש.

הבקשה היא יוצאת דופן שכן אפילו ידחה ערעור המדינה כנגד קולת העונש יהא על המבקש לרצות עונש של מאסר למשך חמישה חודשים. כיוון שאינו מערער על העונש ממילא לא מתעורר חשש כי הוא עשוי לרצות עונש מאסר לתקופה ארוכה יותר מזו שתקבע בערעור. הנימוק האחר שבפיו נוגע לקושי להכין את הערעור הקבוע לתחילת החודש הקרוב ולהבטיח את התייצבותו במשפט אם יתחיל לרצות את עונש המאסר. המדינה מודיעה כי לא יהיה קושי להביאו במועד שמיעת הערעור. גם הנימוק האחר אינו תופש שכן מאז מתן גזר הדין ועד היום חלפה תקופה ארוכה יחסית - במהלכה ניתן היה להתכונן לערעור המדינה.

לא מצאתי בטענות המבקש דבר שיחייב, במקרה זה, להתעלם מהאינטרס הציבורי המחייב את תחילת ריצוי העונש סמוך למועד מתן גזר הדין.

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר בבית המעצר המחוזי קישון לא יאוחר מהשעה 09:00 ביום 11.7.2002.