ע"פ 4901/09 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שנגזר על המבקש בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים י' גריל, א' רזי ומ' פינקלשטיין).

המבקש הורשע בעבירות של אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים, ונדון ל-4 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים למתלוננת. בקצרה, נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי המבקש שכנע את המתלוננת, אותה העסיק בחנות שבניהולו, לעלות עימו לחדר בית מלון, תוך שהוא מבקש את עזרתה בהורדת חפצים שלדבריו השאיר בחדר. כאשר נכנסו לחדר שוחח המבקש עם המתלוננת זמן מה ובין היתר התעניין האם ברשותה אמצעי התגוננות כלשהם. המתלוננת, שטרם חשה בסכנה, ענתה לו כי יש בתיקה גז מדמיע. או-אז איים המבקש על המתלוננת לבל תתקרב אל התיק, תפס אותה בכוח וביצע בה אונס, מעשה סדום ומעשים מגונים תוך שהוא מאיים כי יכה אותה ויהרוג אותה. בגזר דינו שקל בית המשפט המחוזי את חומרת המעשים בהם הורשע המבקש, במיוחד לאור גילה של המתלוננת, שהיתה קרובה לגיל 18, למול גילו של המבקש, שהיה כבן 40, והיותו של המבקש מעסיקה של המתלוננת. כן שקל בית המשפט הערכת מסוכנות שנערכה לגבי המבקש, ובה נקבע כי מסוכנותו המינית של המבקש היא בינונית עד נמוכה לטווח הארוך. מנגד הביא בחשבון בית המשפט המחוזי עדויות אופי שתיארו את המבקש באופן חיובי, וכן עיכוב חריג שחל בהגשת כתב האישום בעניינו. כתב האישום הוגש כחמש שנים וחצי לאחר אירוע האונס, עקב תקלה מצד הפרקליטות. המבקש ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין, ומבקש את עיכוב ביצוע עונשו עד להכרעה בערעור.

2.

המבקש טוען כי סיכויי הערעור גבוהים ויש בכך, כמו גם בנסיבותיו האישיות – המשפחתיות והכלכליות – כדי להצדיק את עיכוב ביצוע עונש המאסר. כן טוען המערער כי יש להתחשב בעינוי הדין שנגרם לו בשל העיכוב בהגשת כתב האישום. המערער מוסיף כי במהלך ניהול משפטו לא הוטלו עליו תנאים מגבילים, ולא התעוררו כתוצאה מכך בעיות כלשהן.

3.

נסיבותיו של מקרה זה הן חריגות, מן הבחינה שהמבקש משוחרר, ללא תנאים מגבילים, מאז שנת 2001 – משך למעלה מ-7 שנים. כאמור, כתב האישום נגד המבקש הוגש רק בתחילת שנת 2007, ויש בכך כדי להסביר את חלוף התקופה הממושכת מאז ביצוע המעשים המיוחסים לו. בכל התקופה האמורה לא הואשם המבקש בעבירות נוספות והתייצב לכל הדיונים אשר נערכו בעניינו. בנסיבות אלה יש צורך לאזן בין הצורך הרגיל לקיים ביצוע מיידי של עונש המאסר, לבין העובדה שחלפו שנים כה רבות מאז ביצוע המעשה והעובדה שתלוי ועומד ערעור בעקבות הכרעת דין. נראה לי כי בנסיבות אלה יש מקום לעיכוב ביצוע עונש המאסר בתנאי שהערעור יישמע במהירות. אין חולק כי המעשים המיוחסים למבקש חמורים מאוד, ובהתאם, גם תקופת המאסר שנגזרה עליו היא כזו שברגיל אין סכנה שתייתר את הערעור. יחד עם זאת, חומרת העבירות ואורך תקופת המאסר אינם השיקולים היחידים אשר יש לשקול לעניין עיכוב ביצוע העונש. במקרה זה, ראוי היה לעשות איזון בין השיקולים המתחרים.

לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת. תנאי השחרור בערובה יישארו בתוקפם. ערעורו של המבקש יישמע בתוך חודשיים ימים מהיום.