ע"פ 4967/13 חותרי אחמד נ. מדינת ישראל

השופט י' עמית :

המערער, תושב שטחים שנכנס לישראל שלא כדין, קיבל לידיו רכב גנוב ללא מפתח, הניעו ונהג בו ללא רישיון נהיגה כדין. משהגיע המערער למחסום ונתבקש לעצור בצד, סטה בפתאומיות לנתיב הנגדי, תוך שהוא חוצה הפרדת בטון שחצצה בין שני הנתיבים, והחל לנסוע בפראות. למרות שעלה בידי אחד השוטרים להשליך דוקרנים שגרמו לתקר באחד הגלגלים, המשיך המערער בנסיעה פרועה, תוך זגזוג בין הנתיבים בצורה שסיכנה את כלי הרכב האחרים, תוך שניידות המשטרה דולקות אחריו וכורזות לו לעצור. הנסיעה הפרועה הסתיימה בכך שהמערער חצה צומת ברמזור אדום, התנגש ברכב אחר וגרם לפציעתו הקלה של הנהג השני. המערער המשיך בנסיעה, עד שיצא מהרכב ונמלט בריצה ולבסוף נתפס ונעצר.

בגין כל אלה, הורשע המערער על פי הודאתו בשורה של עבירות כלהלן: כניסה לישראל בניגוד לחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; קבלת נכס שהושג בפשע, לפי סעיף 411 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; נהיגה ללא פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970, ביחד עם סעיף 38(1) לפקודה, וכן עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין.

על כל אלה השית בית משפט קמא על המערער עונש מאסר בפועל של 42 חודשים (לצד עונש מאסר על תנאי ופסילת רישיון לשלוש שנים), ועל כך נסב הערעור שבפנינו.

לא אכחד כי התקשינו לראות טעם של ממש בערעור. בית משפט זה חזר והדגיש את החומרה היתירה בה יש להתייחס לתופעת המרדפים, נוכח הסיכון לחיי אדם, ובמקרה דנן סכנה זו אף התממשה, אם כי למרבה המזל לא במלוא חומרתה.

בנסיבות אלה, ובהתחשב בעבירות הנלוות הנוספות, העונש שהושת על המערער בוודאי שאינו חורג ממתחם הענישה, ושמא אף נוטה לקולא (ראו ע"פ 285/13 מוסטפא נ' מדינת ישראל (24.10.2013) וע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אלקיאען (11.11.2010), שם הושתו על המערער ארבע שנות מאסר בפועל).

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור.