ע"פ 5008/98 ליאור שוקר נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בת"א - יפו ביום 27.7.98 בתפ"ח 3094/97 בעבירות אינוס, מעשה מגונה בפני קטין, איומים והדחה בחקירה, ונדון לארבע שנות מאסר בפועל, בתוספת שנתיים מאסר על תנאי. ערעורו של המבקש לבית משפט זה (ע"פ 5008/98) נדחה ביום 29.12.1998.

2.בבקשה שלפנינו טוען המבקש, כי נפלה טעות בפסק הדין של ערכאת הערעור, בכך שצוין בו, כאחד ממספר נימוקים שלא להתערב בפסק דינה של הערכאה הראשונה, כי המערער כפה על המתלוננת עישון סיגריה המכילה סם; בעוד שהמערער זוכה בערכאה הראשונה מעבירה של אספקת סם מסוכן למתלוננת.

3.בתאריך 25.2.99 הגיש המבקש לנשיאו של בית משפט זה בקשה לקיום דיון נוסף (דנ"פ 1052/99) בפסק הדין שניתן בע"פ 5008/98. בבקשה זו, העלה המבקש טענות שונות, וביניהן גם את הטענה נשוא בקשתו הנוכחית. בתאריך 27.4.99 דחה הנשיא את הבקשה לדיון נוסף. בין השאר קבע הנשיא בהחלטתו, כי בין אם נפלה טעות בפסק דינה של ערכאת הערעור ובין אם לאו, בנסיבות המקרה ונוכח הנמקת פסק הדין, אין בכך משום עילה לעריכת דיון נוסף.

4.בתאריך 13.5.99 הגיש המבקש בקשה לקיום משפט חוזר בעניינו, במסגרתה העלה גם את הטענה נשוא הבקשה הנוכחית. הבקשה נידונה בפני המשנה לנשיא של בית משפט זה (מ"ח 5921/99); ובתאריך 11.11.99 נדחתה. בתגובה שהגיש היועץ המשפטי לממשלה לבקשה זו, צוין כי אין מקום לקיים משפט חוזר וכי בפועל לא נפלה שום טעות בגזר הדין "שיכלה להשפיע על העונש". בהחלטתו אימץ המשנה לנשיא את עמדתו האמורה של היועץ המשפטי לממשלה.

5.את בקשתו הנוכחית סומך ב"כ המבקש על אמרת אגב של המשנה לנשיא בהחלטתו, לפיה: לא מן הנמנע הוא כי בנסיבות חריגות, רשאי יהיה בית משפט שנתן פסק דין לתקן את פסק דינו מכוח סמכותו הטבועה; וזאת, כאשר נתגלתה בו טעות גלויה שגרמה לעיוות דין.

העילה העומדת בבסיס הבקשה הנוכחית, נמנית בין אלו שעמדו בבסיסן

של הפניות הקודמות; ומשנדחו אותן פניות, שוב אין מקום לפניה נוספת באותו ענין בלבוש משפטי חדש.

6.עם זאת, על מנת להפיס את דעתו של המבקש וב"כ, יצויין: כי העונש נגזר על המערער בשל אינוסה של המתלוננת , כאשר אין מחלוקת שהיתה אותה שעה נתונה להשפעת סמים; וכי מידתו של העונש מלמדת בעליל, שלמקור הסמים שצרכה המתלוננת אין - ולא הייתה - משמעות של ממש בהקשר זה. מקור הסמים - לרבות שאלת צריכתם בכפיה או מרצון - היה, בפועל, גורם זניח, לנוכח החומרה שבבעילת המתלוננת ללא הסכמתה, כשהיא נתונה להשפעת סם מסוכן.

7.נחה דעתי כי לא התקיימו כאן, הנסיבות החריגות בהן דיבר המשנה לנשיא בהחלטתו האמורה; וזאת משום שהטעות שתיקונה מתבקש, לא גרמה למבקש עיוות דין.

8.במצב דברים זה, הבקשה נדחית.