פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
5133/15 - א'
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
מחמוד אגבאריה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת, מיום 19.3.2015, בת"פ 1902-11-14, שניתן על-ידי כב'
השופט ת' כתילי – סג"נ
תאריך הישיבה:
כ' באב התשע"ה (5.8.2015)
בשם המבקש:
עו"ד סביחאת מוחמד
בשם המשיבה:
עו"ד אייל כהן
החלטה
1.
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי בנצרת, בת"פ 1902-11-14 (כב' השופט ת' כתילי – סג"נ), מיום 19.3.2015.
הכרעת דינו של בית משפט קמא
2.
ביום 19.3.2015, הורשע המבקש, על יסוד הודאתו, במיוחס לו בכתב אישום מתוקן שהוגש נגדו, בביצוע עבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 403 סיפא בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
3.
מכתב האישום המתוקן שהוגש נגד המבקש עולה, כי ביום 23.5.2014, סוכם בין המבקש לאדם אחר, אשר זהותו אינה ידועה למשיבה (להלן: האחר ) , כי המבקש יבצע שוד מזויין במכולת השייכת לראיד אדביה (להלן: ראיד ). בהתאם לסיכום בין השניים, כך נטען בכתב האישום, בהמשכו של אותו יום הגיעו המבקש והאחר אל המכולת, כשהם רעולי פנים, וברשותם אקדח צעצוע ואלת ברזל. בפתח המכולת, הורו המבקש והאחר לראיד ולבנו, עיסאם אדביה (להלן: עיסאם ; להלן ביחד: המתלוננים ), להיכנס אל תוך המכולת, תוך שהמבקש מאיים עליהם באמצעות אקדח הצעצוע. בתוך המכולת, כך עולה מכתב האישום, הורו המבקש והאחר למתלוננים כי ימסרו לידיהם " את כל הכסף שבקופת המכולת ". בתגובה לדרישתם זו של המבקש והאחר, אמר ריאד כי הקופה ריקה מכסף, מאחר ש" כל הכסף הופקד כבר בבנק ". או-אז, הניף עיסאם אלה שהיתה מונחת בסמוך, ותקף באמצעותה את המבקש ואת האחר. בתגובה, היכה האחר את עיסאם באמצעות האלה אותה החזיק בידו, ופצע אותו בראשו. בהמשך, כך על-פי כתב האישום, התפתח מאבק בין המבקש והאחר לבין המתלוננים, במהלכו הסיר עיסאם את כיסוי פניהם של המבקש והאחר, ואלו נמלטו מן המכולת. כתוצאה ממעשים אלו, נגרמו לראיד שני חתכים בראשו וסימני חבלה, ונגרם לעיסאם חתך באורך 5 ס"מ בראשו.
4.
בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם למעשיו של המבקש, נתן בית משפט קמא את דעתו לנסיבותיה החמורות של העבירה בה הורשע המבקש, ובכלל זאת, לכך ש" המעשה בוצע בחבורה "; לכך שהמבקש הפגין אלימות תוך כדי ביצוע המעשה; ולקיומו של תכנון מוקדם עובר למעשה זה. על רקע זאת, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות, קבע בית משפט קמא כי מתחם העונש ינוע בין 18 חודשים ל-4 שנות מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים. לצורך קביעת עונשו של המבקש בתוך המתחם, זקף בית משפט קמא לקולת העונש, את גילו הצעיר של המבקש; את עברו הפלילי הנקי; ואת הודאתו " בהזדמנות הראשונה ", במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. מנגד, נשקל לחובתו של המבקש, בין היתר, חוסר רצונו " לתקן את תוצאות העבירה ולפצות את המתלוננים ". בהמשך, סקר בית משפט קמא את עמדת שירות המבחן בעניינו של המבקש, ממנה עולה כי למבקש יש, אמנם, " פוטנציאל לניהול אורח חיים נורמטיבי ונטול מעורבות פלילית ", אך אין די בכך כדי להמליץ על אפיק טיפולי עבורו. בסופו של יום, ועל יסוד מכלול השיקולים, דן בית משפט קמא את המבקש ל-24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. עוד הושתו על המבקש, 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים, כל עבירת אלימות מסוג פשע; ו-6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים, עבירת אלימות או רכוש מסוג עוון. בנוסף, חוייב המבקש בפיצוי כספי, בסך 5,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים.
5.
על גזר דינו של בית משפט קמא הוגש ערעור לבית משפט זה, ובד בבד הוגשה הבקשה שלפניי, אשר עניינה עיכוב ביצוע רכיב המאסר לריצוי בפועל, עד להכרעה בערעור.
הבקשה לעיכוב ביצוע, וטענות הצדדים בדיון
6.
את בקשתו לעיכוב ביצוע, מיקד המבקש בסיכויי ההצלחה הגבוהים, לשיטתו, של ערעורו, אשר נסוב על עתירתו להמיר את עונש המאסר לריצוי בפועל, למאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות. חיזוקים למסקנה זו, כך לשיטת המבקש, יש לראות בהתנהלותו החיובית החל ממעצרו הראשון; בתסקיר שירות המבחן בעניינו, " הממליץ על עבודות שירות "; ובכך שזה לו מאסרו הראשון מאחורי סורג ובריח. המבקש הדגיש, בהקשר זה, כי קיימת חשיבות רבה לעכב את ביצוע עונשו, שאם לא ייעשה כן, " קיים חשש ממשי כי תסוכל לחלוטין מטרת הערעור ". עוד נטען, כי עיכוב ביצוע עונש המאסר לא יסב כל נזק לאיש, שכן לכל אורך ההליך בפני בית משפט קמא, היה המבקש משוחרר, והוא נהג להתייצב לכל הדיונים שנערכו בעניינו, דבר המלמד כי הוא " אינו מסוכן לציבור ואין כל חשש כי ימלט מן הדין ".
בדיון שנערך בפניי, ביום 5.8.2015, הוסיף בא-כוחו של המבקש, עו"ד מוחמד סביחאת, כי בין המבקש למתלוננים " נחתם הסכם סולחה ", במסגרתו שילם המבקש למתלוננים את מלוא הפיצויים אשר הושתו עליו בבית משפט קמא.
7.
בא-כוחה של המשיבה, עו"ד אייל כהן, טען כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע עונשו של המבקש, לנוכח חומרת המעשים בהם הוא הורשע. המדובר, כך נטען, בפעולה שנעשתה בצוותא חדא, אשר הסלימה לכדי תגרה אלימה, בסופה נחבלו שני המתלוננים. על רקע זאת, סבר עו"ד כהן כי הסיכוי שיומר עונשו של המבקש למאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות הינו קלוש ואין גם סיכוי ממשי להקלה במשך עונש המאסר.
דיון והכרעה
8.
לאחר שבחנתי את החומר שהונח בפניי, והאזנתי בקשב רב לטענות הצדדים בדיון שנערך ביום 5.8.2015, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר להידחות, כפי שיפורט להלן.
9.
כידוע, הנחת היסוד במסגרת דיון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, הינה כי קיים אינטרס ציבורי בכך שעבריין מורשע יחל בריצוי עונשו לאלתר, ואין בהגשת ערעור כדי להצדיק, מניה וביה, את עיכוב ביצוע העונש ( ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 282-277 (2000) (להלן: הלכת שוורץ ); ע"פ 5184/14 פלוני נ' מדינת ישראל
(19.8.2014); ע"פ 2064/14 קואסמי נ' מדינת ישראל (12.6.2014) ). לצד זאת, ובהתאם להלכת שוורץ , יתכנו מקרים חריגים, בהם קיימת הצדקה להורות על עיכוב ביצוע העונש, חרף האינטרס הציבורי האמור לעיל. בגדרי מקרים אלו, יש ליתן את הדעת למספר שיקולים, והם: משך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; טיב ערעורו של המבקש וסיכוייו להתקבל; חומרת העבירה בה הורשע המבקש ונסיבותיה; ונסיבותיו האישיות של המבקש (ע"פ 5939/12 פשקוב נ' מדינת ישראל (5.9.2012)).
10.
עניינו של המבקש נסוב, כאמור, על השיקול הנוגע לסיכויי הערעור, כאשר המבקש סבור כי קיימת אפשרות סבירה כי, בסופו של יום, יוּמר מאסרו לריצוי על דרך של עבודות שירות. לטעמי, ומבלי לקבוע מסמרות בסוגייה, לא כך הם פני הדברים. חומרת המעשים בהם הורשע המבקש מדברת בעד עצמה. המבקש וחברוֹ, רקמו בקור רוח ובעזות מצח, תכנית לביצוע שוד מזויין ואלים, תוך שהם מצויידים בנשק קר. השניים ניסו להוציא אל הפועל את תכניתם, אך לאחר שזו יצאה מכלל שליטה, התפתחה תגרה אלימה, בסיומה נחבלו שני המתלוננים. בית משפט קמא נתן את דעתו לכלל השיקולים, ובכלל זאת, לחומרת המעשים בהם הודה המבקש, אך גם ראה לנגד עיניו את מכלול השיקולים לקולת העונש. משכך, נראה כי על פני הדברים, עונשו של המבקש הינו מידתי והולם את חומרת המעשים בהם הורשע, כאשר סיכויי הערעור אינם מבטיחים, וגם אם יוקל במידת מה עונש המאסר, אין חשש כי תסוכל מטרת הערעור.
יצויין, כי לא נעלם מעיניי " הסכם הסולחה ", אשר נערך בין המבקש למתלוננים, ואולם, סבורני כי אין מדובר בנתון שיש בו כדי להשפיע מהותית על עונשו של המבקש.
11.
לכך יש להוסיף, את משך תקופת המאסר שהושת על המבקש, אשר נדון, כאמור, ל-24 חודשי מאסר בפועל (בניכוי כ-45 ימי מעצרו). המדובר בתקופת מאסר לא מבוטלת, אשר אינה יכולה להצדיק, כשלעצמה, את עיכוב ביצוע העונש.
12.
אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בזאת.
המבקש יתיי צב לריצוי עונשו, ביום 26.8.2015, עד לשעה 10:00, בימ"ר קישון או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים 08-9787377 או 08-9787336.
כל המגבלות ויתר התנאים שנקבעו בעניינו של המבקש יעמדו בעינם, עד להתייצבותו של המבקש לריצוי עונשו, כאמור לעיל.
13.
לצד האמור, ועל מנת לאפשר למבקש למצות את הליך ערעורו, טרם ריצוי חלק נכבד מעונש המאסר שהושת עליו, אבקש, כי הדיון בערעורו של המבקש ייקבע עד לסוף חודש אוקטובר 2015, ככל שיומנו של בית המשפט יאפשר זאת.
ניתנה היום, כ' באב התשע"ה (5.8.2015).
ש ו פ ט