בבית המשפט העליון
ע"פ
5153/13
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט י' דנציגר
המערער:
פלוני
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.6.2013 בת"פ
14378-06-12 שניתן על ידי כבוד השופט מ' גלעד
בשם המערער:
עו"ד מוחמד מסארווה
בשם המשיבה:
עו"ד חיים שויצר
פסק-דין
השופט י' דנציגר :
לפנינו ערעור כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ( מ' גלעד ) בת"פ 14378-06-12 מיום 5.6.2013, בו הושתו על המערער – לאחר שהורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1)-(2) וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), בגדרי כתב אישום מתוקן לצורכי הסדר טיעון – שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו; 24 חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע; שמונה חודשי מאסר מותנה למשך שנתיים, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון לרבות איומים.
כתב האישום המתוקן
1.
המערער (הנאשם 1), יליד 1989, ושני הנאשמים הנוספים, כולם אחים, התגוררו בשכנות למתלונן. ביום 28.5.2012, בסמוך לשעה 17:30, הבחין המתלונן בכבל על גג ביתו. המתלונן קרא למערער על מנת לברר את העניין. לאחר חילופי דברים בין השניים התברר כי מדובר בכבל אינטרנט השייך למערער ואחיו ומיועד לגנוב אינטרנט. המתלונן ביקש מהמערער שיסיר את הכבל מהגג.
2.
בהמשך אותו יום, בסמוך לשעה 22:00, עת עמד המתלונן בסמוך לביתו, הוא הבחין במערער ובין השניים החלו חילופי דברים בנושא כבל האינטרנט. המתלונן ביקש שוב מהמערער שיסיר את כבל האינטרנט מהגג אך המערער סרב ואמר למתלונן כי יעשה מה שבא לו. בתגובה לכך אמר המתלונן למערער שיסתלק ודחף אותו. במקביל צפה הנאשם 2, יליד 1991, במתרחש מחלון ביתו וקילל את המתלונן ובני משפחתו.
3.
בשלב זה תקף המערער את המתלונן בכך שדחף אותו והפיל אותו ארצה. אז הגיעו אחיו של המערער, הנאשמים 3-2, הצטיידו במקלות מעץ ובמקביל הצטייד המערער באת חפירה שהיה בקרבת מקום. בעוד המתלונן שכוב על הרצפה החלו המערער ואחיו להכות את המתלונן בראשו ובכל חלקי גופו בחוזקה בצוותא חדא באמצעות הכלים בהם הצטיידו.
4.
בעקבות מעשיהם של המערער ואחיו נגרמו למתלונן חבלות. המתלונן איבד את ההכרה ודם רב ניגר מפניו ונגרמו לו המטומות ושברים בכל חלקי גופו כמפורט בסעיף 6 לכתב האישום.
לפיכך, הואשמו המערער ואחיו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
ההליכים לפני בית המשפט המחוזי
5.
לאחר שנשמעו מספר רב של עדים, לרבות עדות המתלונן, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו יודו המערער ואחיו בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשעו לפיו. לא הייתה הסכמה לעניין העונש. לאחר שהסנגור התנגד לעריכת תסקיר נפגע עבירה, הסתפק בא כוח המאשימה בהצהרת הסנגור כי יסכים להגשת מסמכים ותעודות רפואיות לעניין מצבו הרפואי של המתלונן.
עיקרי גזר הדין
6.
בית המשפט המחוזי הטעים כי המערער ואחיו, צעירים נעדרי עבר פלילי, נהגו באלימות אכזרית כלפי המתלונן תוך שימוש בכלי נשק קרים. בית המשפט הדגיש כי רק יד המזל השאירה את המתלונן בחיים כשהוא חבול בצורה קשה. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המערער והנאשם 2 הוא בין 4-2 שנות מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט המחוזי ציין כי אין לקבל את טענת המאשימה כי שעה שמדובר בעבירות חמורות אין מקום להיזקק ל"נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה", המקנות שיקול דעת לבית המשפט בהתאם לסעיף 40יא לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי הדגיש כי תיקון 113 לא ביטל את העיקרון המנחה שעניינו ענישה אינדיבידואלית. עוד קבע בית המשפט כי אין לקבל את הטענה כי היה תכנון מוקדם בין הנאשמים, בהדגישו כי התכנון המוקדם לא נטען בכתב האישום. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן לקבל את טענת הסנגור לפיה החבלות שאובחנו בגופו של המערער מקורן באירוע בו דחף המתלונן את המערער שכן טענה זו לא הוכחה ברמה הנדרשת. בית המשפט נתן אמנם משקל לכך שכיום מצבו הרפואי של המתלונן תקין אך ציין כי החבלות הפיסיות והנפשיות ילוו את המתלונן עוד זמן רב.
7.
זאת ועוד, בית המשפט המחוזי נתן משקל לגילם הצעיר של המערער ואחיו ולנזק שגרמו האירועים למשפחתם. בית המשפט ציין עוד כי נטילת האחריות והודייתם, אף כי באה בשלב מאוחר, חסכה עדותו של קטין בן 12 ושל עדים נוספים. עוד נתן בית המשפט משקל להיעדר עבר פלילי. כמו כן ציין בית המשפט כי אמנם לא נערך הסכם סולחה רשמי אך שוררת מעין שביתת אש. בנוסף לכך, הטעים בית המשפט כי לאור נסיבותיהם האישיות והמשפחתיות הקשות של המערער ואחיו כמו גם לאור מצבם הסוציו אקונומי וכדי לעודד יחסי שכנות טובים, אין לפסוק פיצוי או קנס. לפיכך, הושתו על המערער והנאשם 2 העונשים שפורטו ברישא. לצורך השלמת התמונה יצוין כי על הנאשם 3, שהיה קטין בעת ביצוע העבירות והוגש בעניינו תסקיר שירות מבחן, הושתו 20 חודשי מאסר בפועל בצירוף מאסרים מותנים בדומה לאחיו.
נימוקי הערעור
8.
המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד מוחמד מסארווה – טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעת מתחם הענישה. בהקשר זה טוען המערער כי הרף התחתון של מתחם הענישה הוא ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות והקצה העליון הוא 12 חודשי מאסר בפועל, בנסיבות דומות. עוד טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ממשי לנסיבות לקולא ובהן העדר תכנון מוקדם והעובדה כי האלימות החלה מצד המתלונן. המערער מציין כי הוא נגרר אחרי אחיו וכי גם הוא נחבל במהלך האירוע מושא כתב האישום. המערער מדגיש את גילו הצעיר, בן 24, רווק, בן בכור למשפחה קשת יום, ואת העובדה שהוא נעדר הרשעות קודמות ומגיע מרקע נורמטיבי. כמו כן טוען המערער כי הוא היה עצור כשנה בהיעדר אפשרות להציג חלופה ראויה, וכי היה חשוף להתנכלויות בבית הסוהר. בנוסף לכך טוען המערער כי הודה מיד לאחר תיקון כתב האישום וכי התיקון היה משמעותי. המערער טוען כי הודאתו בכתב האישום המתוקן מגלמת בתוכה תחילתה של חרטה ונטילת אחריות. המערער מדגיש כי לאורך השנים יחסי משפחתו עם השכן-המתלונן היו טובים וכי השכן תמך במשפחתו של המערער עקב מצבה הכלכלי הרע וכי המתלונן מוכן שהמערער ואחיו ימשיכו להתגורר בסמיכות אליו. המערער מדגיש כי מדובר במעידה חד פעמית. מכל הטעמים שלעיל עותר המערער להקלה בעונשו.
תגובת המשיבה
9.
המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד חיים שויצר – עותרת לדחיית הערעור. המשיבה מדגישה כי טיעוניו של המערער בדבר שכנות טובה עם המתלונן מהווים נסיבה לחומרא שכן תחת הכרת תודה, המערער ואחיו תקפו את המתלונן באופן קשה בנשק קר לנגד עיניו של בנו הקטין. עוד מפנה המשיבה לחבלות החמורות שנגרמו למתלונן אשר תהיה להן השלכה עליו גם בעתיד, לאור המסמכים הרפואיים שהוצגו לבית המשפט. באשר לטענתו של המערער כי נסחף אחרי אחיו, טוענת המשיבה כי דווקא המערער, בהיותו אחיהם הבוגר, היה צריך לשמש לאחיו דוגמה. עוד מטעימה המשיבה כי אם לא היו מפרידים בין המתלונן לתוקפיו הרי שיתכן כי הדברים היו מסתיימים בתוצאה קשה יותר. בנוסף לכך מדגישה המשיבה כי בית המשפט דחה את טענת המערער לגבי העובדה כי המתלונן גרם לו לחבלות. לבסוף, טוענת המשיבה כי לא נפלה כל שגגה עת קבע בית המשפט קמא את מתחם העונש הראוי.
דיון והכרעה
10.
לאחר שעיינו בנימוקי הערעור והאזנו בקשב רב להשלמת הטיעון בעל פה מטעם הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
11.
קשת הענישה בעבירות אלימות, תוך שימוש בנשק קר, רחבה ומגוונת. צודק בא כוח המערער בטענתו כי ישנם מקרים דומים ואף חמורים יותר בהם אישר בית משפט זה עונשים קלים יותר מאלו שהושתו על המערער. בחינת כמה מבין המקרים שנדונו בבית משפט זה, בהם הודו נאשמים באחריותם בגדרי הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש,
מעלה כי במקרה דנן השית בית המשפט המחוזי על המערער עונש שאינו קל ואולי הוא אף כזה המצוי בצד הגבוה של מתחם הענישה, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, נסיבותיו האישיות, היעדר עבר פלילי וסעיפי האישום הספציפיים.
כך למשל, בע"פ 4061/12 בדארנה נ' מדינת ישראל (4.9.2012), הואשם המערער בכך שהכה את המתלונן בפטיש בגולגלתו וגרם לו שבר דחוס. גם שם דובר על נאשם שהוא נעדר עבר פלילי ואף שם קדמה לאירוע התגרות מצד המתלונן. בית משפט זה אישר עונש של 18 חודשים לריצוי בפועל.
עוד ראו מקרה חמור של שימוש בסכין בע"פ 8186/01 מדינת ישראל נ' דהאש
(6.12.2001), שם התקבל ערעור המאשימה והעונש הוחמר בבית משפט זה והועמד על 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
בנוסף לכך, בע"פ 941/13 פרץ נ' מדינת ישראל (26.11.2013) ובע"פ 998/13 סטשול נ' מדינת ישראל
(26.11.2013), הורשעו המערערים בנוסף לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות גם בתקיפה בנסיבות מחמירות ובאיומים, לאחר תכנון מקדים, והושתו עליהם 24 חודשים ו-20 חודשים לריצוי בפועל. יוער כי התקיפה לא בוצעה בנשק קר אלא באמצעות אלימות פיסית שכללה דחיפות, אגרופים וסטירות.
עוד למשל, בע"פ 405/13 מדינת ישראל נ' חלייחל (8.5.2006), הואשמו המשיבים 3-2 בעבירות נוספות פרט לחבלה בנסיבות מחמירות, ולאחר שבית משפט זה קיבל את ערעור המאשימה הועמד עונשם על 24 חודשי מאסר בפועל.
עיון במקרים דומים מעלה איפוא כי רף הענישה המקובל במקרים של הודאה בגדרי הסדר טיעון, נע בין 18 ל-24 חודשים.
12.
ודוק, בכך אין כדי לגבש עילה להתערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. בע"פ 941/13 פרץ נ' מדינת ישראל (26.11.2013), הדגשתי כי:
"בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך בהרתעתם של עבריינים הפונים 'לפתור סכסוכים' בכוח הזרוע. בפסקי דין רבים נקבע כי יש להילחם בנגע האלימות שפשט בארצנו ולהטיל עונשים מרתיעים ומשמעותיים על מי שבחרו בחירה בלתי נסבלת בדרך האלימות, למען יועבר מסר מתאים לעבריינים ולחברה כולה [ראו:ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' נאסר חסן , פסקה 21 לפסק הדין (10.11.2009); ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 10 לפסק הדין (16.8.2007)]" ( שם , פסקה 20).
לאור מגמה זו הקוראת להחמרת מדיניות הענישה בכל הנוגע לפתרון סכסוכים בדרך הכוח, תוך שימוש בנשק קר, החמיר בית משפט זה למשל בעונשו של נאשם שהושתו עליו 28 חודשי מאסר, והעמידו על 40 חודשי מאסר בפועל [ראו: ע"פ 7878/09 מדינת ישראל נ' פלוני
(3.8.2010)], תוך הדגשת הנזק הקשה שנגרם לנפגעי העבירה.
13.
המשיבה הדגישה בטיעוניה לפנינו את הפגיעה הקשה שגרמו המערער ואחיו בצוותא למתלונן תוך שימוש בנשק קר, שהשלכותיה עוד ילוו אותו בעתיד. כתב האישום שבעובדותיו הודה המערער מפרט את השברים והחבלות החמורות שגרמו המערער ואחיו למתלונן, וכפי שביטא זו בא כוח המשיבה בדיון שלפנינו: "בשפה פשוטה הם ריסקו לו את הפנים". בהתחשב בפציעות ובחבלות הקשות שגרם המערער עם אחיו למתלונן, דומני כי עניינו נוטה יותר לפציעות החמורות שנדונו בע"פ 7878/09 הנ"ל.
14.
לאחר בחינת מכלול השיקולים, יתכן כי היה ניתן להשית על המערער עונש קל יותר מהעונש שהשיתה עליו הערכאה הדיונית, זאת – בין היתר – בהתחשב בגילו הצעיר והיעדר עבר פלילי. ברם, כידוע, אין בית משפט זה מחליף את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לגזירת דינו של נאשם אלא אם מדובר בסטיה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים [ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (4.3.2009)] . כמפורט לעיל, לא ניתן לקבוע כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי חורג ממדיניות הענישה הנוהגת באופן קיצוני אף שעונשו של המערער הועמד על הרף הגבוה.
15.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ב בשבט תשע"ד (13.1.2014).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט