ע"פ 5214/13 מחמוד סירחאן נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונשי מאסר בפועל שנגזרו על המבקשים בגין אירוע שבמסגרתו הכו שוטרים, בניסיון לסכל מעצר של בן משפחתם.

1.

לפי כתב האישום שהוגש נגד המבקשים, ביום 28.4.2012, בשעות לפני הצהריים, הובילו קצין משטרה ושוטר עצור לבית המעצר בתחנת לב הבירה במגרש הרוסים שבירושלים. עצור זה הוא דודם של המבקשים – כולם אחים – ואחיו של נאשם נוסף. כאשר הבחינו המבקשים בשוטרים ובעצור, התקרבו אליו יחד עם בני משפחה אחרים ודרשו לשוחח עם העצור, תוך שחלקם קיללו את השוטרים. קצין המשטרה סירב לבקשתם, וניסה להרגיע את בני המשפחה. במהלך חילופי הדברים, דחף המבקש 3 את הקצין, ובתגובה – הודיע הקצין לו כי הוא עצור. בני המשפחה האחרים דחפו לאחור את הקצין, במטרה למנוע את מעצרו של המבקש 3. בהמשך, רץ המבקש 3 לכיוון הקצין, הכה אותו באגרוף בפניו, הפילו ארצה והמשיך להכותו. השוטר שהיה במקום נחלץ לעזרת הקצין, ושניהם הותקפו על-ידי המבקשים 3-1 ועל-ידי אחרים, בנוכחות המבקש 4. נאשמים 3-1 בעטו בקצין ובשוטר, והכו אותם באגרופיהם. שוטר נוסף שהגיע למקום וניסה לסייע הותקף אף הוא, כאשר המבקשים 3-1, בנוכחות המבקש 4, בעטו בו והכו אותו באגרופיהם. למקום הגיע קצין סיור נוסף, שניסה לעצור את המבקש 3. קצין הסיור נדחף על-ידי המבקש 1 אשר נגח בו בראשו, תפס אותו והפילו ארצה. בהיות קצין הסיור שרוע על הארץ, הכה אותו המבקש 1 באגרופים בפלג גופו העליון, והמבקש 3 הצטרף ובעט בפניו מספר פעמים. המבקש 2 הכה אותו אף הוא באמצעות קב מתכת השייך למבקש 4, והמבקש 1 בעט בגבו, ובהמשך הכה אותו פעם נוספת באגרוף בגבו. כתוצאה ממעשים אלה נזקקו מספר שוטרים לטיפול רפואי בשל החבלות שנגרמו להם, וקצין הסיור הובל לבית החולים לצורך תפרים בראשו.

2.

בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל ) הרשיע בגין האמור את המבקשים, על יסוד הודאתם, בעבירות הבאות: המבקשים 3-1 הורשעו בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה בנסיבות מחמירות, וכן בעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. המבקש 4 הורשע בעבירה של סיוע לגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

3.

ביום 13.6.2013 גזר בית המשפט המחוזי את דינם של המבקשים. המבקש 1 נידון למאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים וחצי, בניכוי ימי מעצרו; המבקשים 3-2 נידונו למאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים, בניכוי ימי מעצרם; והמבקש 4 נידון לתקופת מאסר בת 15 חודשים. על הנאשם הנוסף, שהכה אף הוא את אחד השוטרים, נגזר מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים. כמו כן הוטל על כל הנאשמים מאסר מותנה לתקופה של 10 חודשים, בתנאים שפורטו בגזר הדין; והמבקשים 3-1 חויבו בתשלום פיצויים לקצין הסיור בסך 2,500 ש"ח כל אחד.

בגזר הדין עמד בית המשפט על תסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם של המבקשים. אשר למבקשים 3-1, המליץ שירות המבחן על עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. ביחס למבקש 4, נוכח גילו הצעיר ומידת מעורבותו בעבירה – המליץ שירות המבחן על שירות לתועלת הציבור. בית המשפט ציין כי המבקשים הם אנשים נורמטיביים בדרך כלל (למעט המבקש 1, שלחובתו עבר פלילי מתון יחסית), בעלי משפחות העובדים לפרנסתם. עוד נמצא כי העבירות נושא כתב האישום בוצעו שלא מתוך מחשבה ותכנון מראש, אלא באופן ספונטני, לאחר התלקחות מיידית; וכי המבקשים הודו במיוחס להם, ובכך חסכו זמן שיפוטי ניכר. מנגד, הביא בית המשפט בחשבון את תעוזתם של המבקשים, ואת העובדה שלא חששו להתעמת עם קצינים ושוטרים בפתח תחנת משטרה, באירוע שכלל אלימות קשה ונמשכת; את הפגיעה הפיזית בשוטרים ואת הפגיעה המוראלית הקמה מאירוע שכזה; וכן את החובה ליתן הגנה נרחבת לאנשי משטרת ישראל הממלאים אחר תפקידיהם כחוק.

עם מתן גזר הדין, ביקשו המבקשים והנאשם הנוסף כי יעוכב ביצועו של עונש המאסר לצורך שקילת הגשת ערעור. עונשם של המבקשים עוכב עד ליום 28.7.2013. עונשו של הנאשם הנוסף עוכב עד למועד זה או עד למתן פסק דין בערעור, ככל שיבחר להגישו.

4.

המבקשים והנאשם הנוסף ערערו כולם על גזר הדין האמור, בטענה שהעונשים שהושתו עליהם מופלגים בחומרתם. לדבריהם, בית המשפט קמא לא נתן די משקל לכך ששהו במעצר בית מלא מאז שחרורם בתנאים ועד לגזירת דינם – תקופה ממושכת, שבמהלכה לא נרשמה לחובתם הפרה של תנאי השחרור; ולעומת זאת, ניתן משקל יתר לשיקולי ההרתעה מפני תקיפת שוטרים. עוד נטען כי תסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם של המבקשים המליצו על נשיאה בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות, וכי יש מקום לאימוץ המלצה זו בערעור. לבסוף, צוין כי מדובר בארבעה בני משפחה אחת, אשר אמורים להתחיל לרצות עונשי מאסר בעת ובעונה אחת. בנסיבות אלה, נתבקש עיכוב ביצוע של עונשי המאסר בפועל עד למתן פסק דין בערעור.

5.

בדיון שהתקיים לפניי התנגדה באת-כוח המדינה לעיכוב ביצוע עונשי המאסר בפועל. נטען כי אף שלהמלצת שירות המבחן יש משקל, בית המשפט קמא בחר שלא להיעתר לה. לדברי באת-כוח המדינה, מדובר בתיק חמור שעניינו תקיפה בפתח תחנת משטרה, ומשכך, אין מקום לעיכוב ביצוע עונשי המאסר – בייחוד כשעסקינן במבקשים שערעורם נסב על חומרת העונש בלבד. חרף האמור, במהלך הדיון הסכימה באת-כוח המדינה לעיכוב עונש המאסר בפועל עד לאחר חודש הרמאדן וחג העיד אל-פיטר.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 25.7.2013 הוריתי על עיכוב ביצוע של עונשי המאסר בפועל עד להחלטה אחרת.

דיון והכרעה

6.

לאחר שבחנתי את הבקשה והצרופות לה, ולאחר שהאזנתי לטיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשתו של המבקש 1 להידחות; וכי דין בקשתם של המבקשים 4-2 להתקבל. כידוע, נקודת המוצא היא כי נאשם שנגזר עליו עונש של מאסר בפועל יחל בריצוי העונש באופן מיידי. טעם הדבר הוא כי למי שהורשע בדין לא עומדת עוד חזקת החפות, ועליו להראות כי מתקיימות בעניינו נסיבות המצדיקות לעכב את עונש המאסר שהושת עליו (ע"פ 483/13 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (27.1.2013)). נסיבות אלה ייבחנו בגדר השיקולים שהותוו לבחינת בקשה לעיכוב ביצוע בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000), וביניהם: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; משך תקופת המאסר שהושתה על הנאשם; אופי הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט; וכן נסיבות אישיות המיוחדות לכל נאשם ונאשם.

7.

יישום האמור בנסיבות המקרה שלפנינו הובילוני לכלל מסקנה כי בעניינם של המבקשים 4-2 מתקיימים הטעמים לעיכוב עונש המאסר, אך לא כן בעניינו של המבקש 1. על חומרתן המופלגת של עבירות המופנות כלפי אנשי המשטרה אין חולק (ע"פ 5460/12 רחמים נ' מדינת ישראל , פסקה 39 (1.5.2013)). ברם, גם כאשר עסקינן בעבירות חמורות שעונשי מאסר ממשיים בצידן, אין לומר כי במקרים המתאימים לא יעוכב עונש המאסר. זאת, כ אשר בית

המשפט מתרשם כי האיזון בין השיקולים שעליהם עמד בית משפט זה בהלכת שוורץ מטה את הכף אל עבר עיכוב הביצוע. להשקפתי, זהו המצב במקרה שלפנינו, ככל שהדברים אמורים במבקשים 4-2.

8.

כעולה מתסקירי שירות המבחן שהובאו לפני בית המשפט קמא, המבקשים 4-2 הם אנשים צעירים, בשנות ה-20 לחייהם. אין להם מעורבות פלילית קודמת, וזו עבורם הסתבכות ראשונה עם החוק. להיעדרו של עבר פלילי מצד המבקשים 4-2, וכן להיעדרן של טענות בדבר הפרת תנאי השחרור במהלך ניהול משפטם – יש ליתן משקל בבחינת שאלת עיכוב ביצוע עונש המאסר (ע"פ 3209/13 גולדשטיין נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (16.5.2013)). כמו כן, יש להביא בחשבון את משכם של עונשי המאסר שנגזרו על המבקשים 3-2 – שלוש שנים, בניכוי ימי מעצרם; ואת משך המאסר שהושת על המבקש 4 – 15 חודשי מאסר בפועל – לעומת עמדת שירות המבחן, שלפיה יש לאפשר למבקשים לשאת בעונשם על דרך עבודות שירות. במצב דברים זה, הימנעות מעיכוב עונש המאסר תמנע מהמבקשים לשטוח לפני ערכאת הערעור את בקשתם לאמץ את המלצת שירות המבחן לנקוט לגביהם בדרך הענישה החלופית שעליה הומלץ (ע"פ 5360/12 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (13.7.2012)). בנסיבות אלה, ותוך הדגשה כי אין באמור משום נקיטת עמדה בשאלת סיכויי הערעור, מצאתי להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל לפרק זמן מוגבל, תוך קביעת התיק לשמיעה במועד מוקדם.

9.

שונים הם פני הדברים בעניינו של המבקש 1. מעורבותו של מבקש זה באירוע נושא כתב האישום הייתה ניכרת, והוא לקח חלק בהכאתם של אנשי משטרה רבים. בהתאם, העונש שנגזר עליו הוא החמור מבין העונשים שהושתו בפרשה זו. בצד זאת, וכעולה מפסק דינו של בית המשפט קמא, לחובתו של המבקש 1 עבר פלילי הכולל שתי הרשעות, מהשנים 2006 ו-2008, בעבירות של מעשה מגונה תוך שימוש בכוח ובעבירות של גניבה ותקיפה. כוחם המצטבר של הדברים מצדיק כי המבקש 1 יתחיל לשאת בעונש המאסר שנגזר עליו כבר עתה. לא נעלמה מעיני העובדה שריצוי מיידי של עונש המאסר לא יאפשר עוד היעתרות לבקשה לריצוי מלוא העונש בדרך של עבודות שירות. דא עקא, שריצוי העונש בדרך של עבודות שירות מחייב, בראש ובראשונה, הפחתה ניכרת בעונש המאסר שהושת על המבקש , לתקופה של עד שישה חודשים (סעיף 51ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977). סבורני כי הסיכויים שכך יקרה – אינם גבוהים (השוו: ע"פ 8682/07 רויטמן נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (24.10.2007)). משכך, לא ראיתי להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל בעניינו.

סוף דבר

10.

ביצוע עונש המאסר בפועל של המבקשים 4-2 יעוכב עד להכרעה בערעור. תנאי השחרור שנקבעו על-ידי בית משפט קמא יעמדו בעינם להבטחת התייצבותם לשאת בעונשם אם יידחה ערעורם.

11.

המבקש 1 יתייצב לשאת בעונש ביום 13.8.2013 עד לשעה 10:00 בבית המעצר ניצן, או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש 1לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

המזכירות תקבע את הערעור לשמיעה עד לחודש דצמבר ש.ז.