ע"פ 5299/09 פלוני נ. מדינת ישראל

המבקש מערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שגזר עליו שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, עונש מאסר על-תנאי, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך שלוש שנים וקנס בסך 10,000 ש"ח.

המבקש ביקש לעכב את ביצוע גזר-הדין עד להכרעה בערעור. על-דעת המשיבה הוחלט כי ביצוע עונש המאסר יעוכב כאמור; המבקש הודיע כי לאור התנגדות המשיבה הוא אינו עומד על הבקשה לעיכוב ביצוע עונש פסילת הרישיון, אך הוא עומד על בקשתו לעיכוב ביצוע תשלום הקנס. לטענתו, המבקש הוא קטין חסר מקורות הכנסה ובן למשפחה דלת אמצעים ועל-כן עיכוב בתשלום הקנס יגרום לו ולמשפחתו נזק בלתי הפיך. המשיבה סבורה, כי בנסיבות העניין אין מקום להיענות לבקשה ואין כל הצדקה לעכב את תשלום הקנס.

הכלל הוא כי ביצוע גזר-הדין הוא מיד עם נתינתו ואף כי בנסיבות מתאימות עשוי לעיתים להידחות ביצוע עונש המאסר, שונה הוא הדין לגבי תשלום קנסות. נפסק כבר כי כשם שהאינטרס הציבורי מחייב את היותו של הנאשם שהורשע נתון במאסר כך הוא מחייב כי ישולם הקנס ללא דיחוי (ע"פ 1467/01 ווזווז נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.7.2001)). ועוד נפסק שם, כי בניגוד לעונש מאסר שריצויו אינו הפיך, קנס ששולם ניתן להשיבו, אם יוחלט על ביטולו המלא או החלקי. מכאן הכלל כי אין מקום לעכב תשלומו של קנס שנגזר. מכלל זה אין מקום לסטות במקרה הנדון, גם בהינתן נכונות הנימוקים שנכללו בבקשה. יחד עם זאת, בשל הסכמת המשיבה, לפנים משורת-הדין, אני מורה כי הקנס ישולם בחמישה תשלומים חודשיים רצופים ושווים, שהראשון בהם ביום 20.7.2009, כפי שנקבע.