ע"פ 5336/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המערער, ילד שנת 1932, הורשע (ברוב דעות) בביצוע עבירות מין בנכדתו. הוא נדון ל-15 שנות מאסר לריצוי בפועל. ערעורו תלוי בבית משפט זה. המערער החל לרצות את עונש המאסר ביום 22.8.2010. בהחלטה מיום 18.10.11 קבעתי כי המערער ישוחרר למעצר בית מלא בתנאים מסוימים. התנאים לא קוימו ולפיכך נותר המערער במאסר. הבקשה שלפניי הינה לעיון מחדש בתנאי השחרור.

2.

עובדות מסוימות הנוגעות להרשעתו של המערער הינן חריגות. כאמור, ההרשעה הייתה ברוב דעות. שופט המיעוט, שסבר כי יש לזכות את המערער, נפטר לאחר מתן גזר הדין. בעקבות דיון שנערך בבית משפט זה בערעור הוחלט ביום 22.3.11 להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לבירור עניין מסוים. עקב פטירתו של שופט המיעוט נכנס להרכב שופט אחר תחתיו. ההרכב החדש נתן הכרעת דין משלימה ביום 27.9.11. אף הכרעת דין זו ניתנה ברוב דעות ולפיה יש להותיר את הכרעת הדין המקורית על כנה. אלא שדעת המיעוט הפעם הייתה דעתה של שופטת שסברה, בגדר הכרעת הדין המקורית, כי יש להרשיע את המערער. השופט שבא תחת השופט שנפטר סבר שיש להרשיע את המערער.

3.

על רקע זה עתר המערער לשחרורו למעצר בית עד להכרעה בערעורו. נוכח התפתחויות שונות, הודיעה המשיבה שאינה מתנגדת לשחרורו בתנאים של המערער. עמדת המשיבה הייתה, וזו עמדתה אף כיום, כי תנאי השחרור צריכים לכלול מעצר בית מלא במרחק רב ממקום מגוריה של המתלוננת. בהחלטה מיום 18.10.11 קבעתי כי המערער ישוחרר למעצר בית מלא, במרחק רב ממקום מגוריה של המתלוננת ועל פי תנאי השחרור עליהם הורה בית המשפט המחוזי עובר להרשעתו של המערער.

4.

מן הבקשה הנוכחית לשחרור, שהוגשה ביום 4.1.11, עולה כי המערער ממשיך לרצות את עונשו בין כותלי הכלא וכי הוא לא שוחרר בעקבות החלטתי מיום 18.10.11. מתברר, כי בעת התנהלותו של המשפט בבית משפט קמא שהה המערער, שביתו בפתח-תקווה, במעצר בית בבאר-שבע עד לכניסתו לבית האסורים. הדבר היה כרוך במימון של בני משפחתו. בני המשפחה, כך נטען, אינם מסוגלים לממן עתה את השהייה של המערער מחוץ לביתו.

5.

המשיבה מתנגדת להקלה בתנאי השחרור. במיוחד מתנגדת היא לכך שהמערער ישהה בביתו בפתח-תקווה. לפי הטענה, הדבר עשוי להשפיע באופן קשה על מצבה הנפשי של המתלוננת, המתגוררת בתל-אביב. לתמיכה בטענה הובא בפניי מכתב של הגורם המטפל במתלוננת מבחינה נפשית.

6.

סבורני, כי בנסיבות העניין יש מקום להקל בתנאי השחרור, תוך קביעתם של תנאים מתאימים שימנעו אפשרות של קשר, ולוּ מקרי, בין המערער לבין המתלוננת. אכן, יש בהחלט להתחשב בעניינה של המתלוננת, במצבה הנפשי ובתחושותיה. מנגד, יש לזכור, כי המערער, שגילו כיום כ-80 שנה, אמור היה להשתחרר למעצר בית, במרחק רב ממקום מגוריה של המתלוננת, עוד בחודש אוקטובר 2011. מאז חלפו כשלושה חודשים. המערער ממשיך לשהות בין כותלי הכלא בשל חוסר היכולת למלא אחר התנאי הנזכר. במצב דברים זה נוטה הכף להקלה בתנאים. לפיכך נקבע, כי המערער ישתחרר למעצר בית מלא בביתו בתנאים הבאים:

א.

המערער לא יצא מפתח ביתו, אלא על פי אישור של בית המשפט המחוזי.

ב.

המערער לא יקיים כל קשר עם המתלוננת.

ג.

הפקדה במזומן של 15,000 ש"ח.

ד.

בכל עת תשהה עם המערער אחת משלוש בנותיו או אחד מחתניו.

ה.

כל אחת מן הבנות וכל אחד מהחתנים שישמשו כמפקחים יחתום על ערבות בסך 25,000 ש"ח.

ו.

איזוק אלקטרוני.

7.

הבקשה מתקבלת איפוא. המערער ישוחרר עם מילוי התנאים שבפיסקה 6 לעיל. ניתן להשלים את הסידורים ולבצע ההפקדה ויתר התנאים הכספיים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.