ע"פ 5184/14 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

הבקשה שבפני הוכתרה בכותרת "בקשה בהולה לעיון בחומר חקירה", לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ ).

הבקשה הוגשה ביום 30.12.2014 במסגרת ערעור פלילי שהגיש המבקש ביום 24.7.2014. הערעור הפלילי נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהשית על

המבקש 8 שנות מאסר בגין עבירת הריגה, והמבקש מערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטתו של כבוד השופט א' שהם מיום 19.8.2014, במסגרתה דחה את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר ולכן אקצר ברקע העובדתי. בתמצית שבתמצית, כפי שעולה מכתב האישום ומהכרעת הדין, המבקש – נער בן 16 ו-8 חודשים בעת האירוע – קנה אופנוע מאדם בשם אבידן (להלן: אבידן ), אך נותר חייב לו כסף עבור האופנוע. אבידן דרש מהמבקש את יתרת התשלום, ואחיו הגדול בשם חיים (להלן: חיים ) איים על המבקש בטלפון ואמר לו שהוא בדרך אליו כדי לגבות את החוב. אבידן, חיים וחברם בשם שקרג'י (להלן: המנוח ) הגיעו לביתו של המבקש במטרה לגבות ממנו את החוב. חיים איים על המבקש, ואילו המנוח פרץ את שער הכניסה לחצר באמצעות סכין, שאותה הכניס לאחר מכן לכיסו, והתקרב לכיוון הבית. בשלב זה שלף המבקש אקדח, שאותו נטל ללא רשות מאחיו שעבד בחברת אבטחה, דרך אותו וכיוון אותו לעבר המנוח. המנוח אמר למבקש "תירה", והמבקש אכן ירה ופגע בחזהו של המנוח. לאחר מכן ירה המבקש יריה נוספת שפגעה בזרועו של חיים. המנוח וחיים יצאו על רגליהם מהחצר, פונו לבית החולים, שם נקבע מותו של המנוח.

אבידן וחיים הועמדו אף הם לדין בהליך נפרד, בכתב אישום שכלל עבירות של קשירת קשר לפשע, סחיטה באיומים והסגת גבול. דינם נגזר בהסדר טיעון "סגור", לפיו נגזרו על אבידן ועל חיים מאסר בפועל של חודשיים ושל ארבעה חודשים, בהתאמה, לריצוי בעבודות שירות.

2.

המבקש, שטען בבית משפט קמא ובערעור דכאן להגנה עצמית, קיבל בשעתו אישור לעיין בתיק שהתנהל כנגד אבידן וחיים. במסגרת הבקשה דכאן עתר המבקש לקבל חומר חקירה הכולל 3 מסמכים כלהלן: פרוטוקולי הגישור שהתקיים בעניינם של אבידן וחיים; תרשומת פנימית של המשיבה המפרטת את שיקוליה ביחס להסדר הטיעון עם השניים; והסדר הטיעון שנחתם עמם.

לטענת המבקש, המדינה פעלה במכוון על מנת לפגוע בזכויותיו להליך הוגן, בכך שהשהתה את גזר הדין בעניינם של אבידן וחיים עד לאחר שאלה יסיימו להעיד כעדי תביעה בתיקו של המבקש.

3.

דין הבקשה להידחות, ולו מן הטעם הדיוני שהמסגרת הראויה לבקשה מעין זו אינה סעיף 74 לחסד"פ אלא בקשה להבאת ראיות נוספות בערעור.

הסניגור המלומד הפנה לפסק הדין בע"פ 5336/10 פלוני נ' מדינת ישראל (23.8.2012) (להלן: עניין פלוני ), ממנו עולה לכאורה כי בית משפט זה נעתר לבקשת סניגור, עובר לשמיעת הערעור, לקבל חומרי חקירה חדשים לפי סעיף 74 לחסד"פ. ולא היא. בקשת הסניגור באותו ערעור לא הוגשה במסגרת סעיף 74 לחסד"פ אלא במסגרת בקשה להבאת ראיות נוספות. כך עולה מהחלטת המותב מיום 22.3.2011 בעניין פלוני , שם נאמר:

"במסגרת הערעור המופנה כנגד פסק דינו של בית-המשפט המחוזי, עותר המערער לאפשר לו לצרף לחומר הראיות הקיים בתיק ראיות חדשות שנוספו לאחר סיום המשפט . המדובר במסרוני טלפון, הודעות שנגבו במשטרה ובתיעוד אחר שנתווסף כולו לאחר מתן פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי [...]

לאחר ששמענו את עמדות הצדדים בשאלת הצורך לקיים ברור עובדתי נוסף – אנו מחליטים כי הדיון יוחזר לבית-המשפט המחוזי, על-מנת שיקיים דיון בו יוצגו הראיות הנוספות" (הדגשה הוספה – י"ע).

בעניין פלוני , היה זה אפוא המותב שדן בתיק העיקרי – להבדיל משופט דן יחיד על פי סעיף 74 לחסד"פ – שהורה על מסירת חומרי החקירה הנוספים, בנסיבות המאוד מיוחדות של אותו מקרה, כפי שעולה מהעובדות שפורטו בפסק הדין. ולא רק זאת, אלא שבמקרה החריג שנדון בעניין פלוני , הורה בית המשפט על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בראיות הנוספות שהוצגו בשלב הערעור. אף לא למותר לציין כי השאלה של המסגרת הראויה לדיון – אם סעיף 74 לחסד"פ או במסגרת בקשה להבאת ראיות נוספות – לא נדונה כלל בעניין פלוני . מכאן, שעניין פלוני אינו מהווה אסמכתא לטענת המבקש, ודרך המלך היא הגשת בקשה להבאת ראיות נוספות בערעור.

4.

למעלה מן הצורך אציין כי המשיבה הצהירה כי לא התנהלו פרוטוקולים בהליך הגישור, וכי הסדר הטיעון, לרבות שיקולי המדינה, הועלו עלי פרוטוקול בפני בית המשפט שגזר את דינם של אבידן וחיים. בכך יש כדי לייתר שניים מתוך שלושת המסמכים שנתבקשו על ידי המבקש בבקשה דכאן.

אשר לתרשומת הפנימית שערכה המדינה, לגביה נטען על ידי המבקש כי היא כוללת, מן הסתם, את שיקולי המדינה להסדר הטיעון בעניינם של אבידן וחיים, נטען כי שיקולים אלה הועלו ממילא בפני בית המשפט שגזר את דינם של אבידן וחיים, ומדובר בתרשומת פנימית שאין מקום לחשפה.

5.

אשר על כן, ומבלי לקבוע מסמרות לגבי הבקשה האפקטיבית היחידה שנותרה לכאורה, שעניינה התרשומת הפנימית, אני דוחה את הבקשה.

אין באמור לעיל כדי לגרוע מזכות המבקש לעתור בפני המותב, שבפניו נקבע הדיון בערעור, בבקשה להגשת ראיות נוספות.

בשולי הדברים, ובהתחשב בכך שהדיון בערעור קבוע לחודש יולי שנה זו, קרי עוד כששה חודשים, אעיר כי לא היה מקום להכתיר את הבקשה כ" בהולה ", וראוי לחסוך מטבעות לשון אלה לבקשות שגורם הזמן בהם נמדד בשעות.