ע"פ 5663/07 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

ערעור זה עוסק בפרשה קשה ומזעזעת, שלמגינת הלב אנו נתקלים בכמותה בשנים האחרונות בתדירות גוברת. המערער, ששוב אינו אדם צעיר, הוא אביה של קטינה ילידת חודש מאי 1994. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען, כי החל מחודש דצמבר 2004 ועד לחודש נובמבר 2005, ביצע המערער בקטינה עבירות מין שונות. וכך לדוגמה, הוא הורה לה באחד הימים לשכב במיטתו, הסיר ממנה את בגדיה התחתונים והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. בחלוף כחודש, ובעת ששהו במקלחת, אילץ המערער את הקטינה למצוץ את איבר מינו, ועל מעשה זה הוא חזר במהלך החופש הגדול של אותה שנה. במקרה אחר ליקק המערער את איבר מינה של הקטינה ואת פטמותיה, ולשיא שפלותו הגיע כאשר במועדים שונים ניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של הקטינה, ובאחד המקרים אף ניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה.

המערער הודה בכל אלה בגדרו של הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, ומכוחו עתרה המשיבה לגזור לו 12 שנות מאסר, בעוד שההגנה בקשה להסתפק ב-9 שנים בלבד. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבה במלואה, והוסיף וגזר למערער 3 שנים מאסר על-תנאי. כמו כן, חויב המערער לפצות את הקטינה בסכום של 100 אלף ש"ח.

בערעור המופנה כנגד העונש נטען, כי בית המשפט המחוזי כמו התעלם מהתיקון שנעשה בכתב האישום המקורי, וחרג במידה רבה מרמת הענישה הנוהגת במקרים דומים. כמו כן, מלין המערער על שיעור הפיצוי בו חויב.

אין בידינו לקבל את הערעור. אכן, בית המשפט המחוזי אזכר את העובדה כי העבירות שבכתב האישום המקורי היו חמורות יותר, אולם אין ללמוד מכך כי על פי אמת מידה זו נגזר העונש. כך או כך, הסכמתו של המערער להסדר הטיעון, כמוה כהכרה בכך שכל מאסר שבין 9 ל-12 שנים מצוי במתחם הסבירות, אף שמטבע הדברים משאלתו היתה כי יועדף הרף הנמוך שבהסדר. החלטתו של בית המשפט המחוזי להעדיף את הרף הגבוה, נראית בעינינו נכונה ומתחייבת, ולו בשל מעשי הזוועה אותם ביצע המערער בבתו, בשר מבשרו, אותה הפך לשפחת מין זמינה כדי לספק בה את יצרו. על מעשים מסוג זה היה צריך להגיב בכל חומרת הדין, ואיננו סבורים כי בית המשפט המחוזי הפריז בתוצאה אליה הגיע. דברים אלה יפים גם לעניין שיעורו של הפיצוי.

לפיכך, הערעור נדחה.