ע"פ 5686/19 אמיל רפאלוב נ. מדינת ישראל

1.

עניינה של הבקשה שבפניי היא להתיר את יציאתו מהארץ של המבקש למשך שישה ימים לצורך הסדרת ענייניו העסקיים והמשפטיים בצ'כיה.

2.

המבקש נדון לעונש מאסר בפועל של 66 חודשים בגין עבירות סחר בנשק ובסמים מסוכנים, וערעורו עתיד להישמע בבית משפט זה ביום 6.5.2020. ביום 8.9.2019 הורה השופט י' עמית על עיכוב ביצוע יתרת המאסר שנותרה למבקש לרצות בגין הרשעתו – כ-18 חודשים, עד למתן פסק דין בערעורו. כמו כן, הוארך תוקפם של התנאים המגבילים שנקבעו בעניינו של המבקש על-ידי בית המשפט המחוזי למשך כל תקופת עיכוב הביצוע, ובכללם – מעצר בית לילי והיתר יציאה ביתר שעות היממה בליווי מפקח.

3.

עוד יצוין כי ביום 11.10.2019 נדחתה בקשתו של המבקש לאפשר לו לצאת לחופשה משפחתית בצפון הארץ, תוך שנקבע כי לנוכח אורך המאסר והעובדה ש"טרם יבשה הדיו" על החלטת עיכוב הביצוע, שאף היא ניתנה לפנים משורת הדין, אין מקום להיעתר לבקשה.

4.

בדיון שנערך לפניי ביום 19.11.2019 טען בא-כוח המבקש כי נוכחותו של המבקש בצ'כיה הכרחית לצורך הטיפול בענייניו המשפטיים והעסקיים, וכי הוא אינו יכול להסתפק בשליחת שליח לשם כך. עוד נטען כי המבקש נכון לעמוד בכל תנאי לשם הבטחת חזרתו לארץ לשם ריצוי עונשו לרבות הפקדת ערבויות וליווי מפקחים.

5.

באת-כוח המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי אין להיענות לה בשל סיכון ההימלטות. עוד נטען כי לא ברור מדוע המבקש נדרש לשהות באופן אישי בצ'כיה לשם הסדרת ענייניו, ומדוע אינו יכול להסתפק בהסמכת אחר מטעמו לטיפול בעסקיו.

6.

לאחר העיון ושמיעת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מהטעמים שצוינו על-ידי באת כוח המדינה. כבר נפסק בעבר כי המקרים בהם תותר יציאתו מהארץ של מי שהורשע ונגזר דינו לעונש מאסר שריצויו עוכב עד להכרעה בערעורו, הם מקרים חריגים ונדירים, ובעיקר למטרות רפואיות חיוניות (ראו: ע"פ 8465/15 בן זקן נ' מדינת ישראל (17.7.2016)). המקרה הנדון אינו בא בגדר מקרים חריגים כאמור, וזו בלשון המעטה. לכל האמור יש להוסיף כי אכן לא הובהר בבקשה ואף לא בדיון שנערך בפניי מדוע נדרשת נוכחותו האישית של המבקש בצ'כיה, ומדוע הוא אינו יכול לשלוח אדם מטעמו להסדרת ענייניו המשפטיים והעסקיים.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.