בש"פ 6285-23 בש"פ 6285-23

הערר

1.לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע (השופט נ' אבו טהה) אשר ניתנה ביום 30.7.2023 במ"ת 23901-06-23, ואשר במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת"פ (מחוזי ב"ש) 24350-06-23 (להלן: ההליך העיקרי).

עיקרי כתב האישום והליכים קודמים

2.ביום 11.6.2023 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב האישום מושא ההליך העיקרי, אשר כולל שישה אישומים.

האישום הראשון מייחס לעורר סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); ניסיון לזיוף שטר כסף (רכישה), ארבע עבירות לפי סעיף 462(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וניסיון לעבירות בנשק (סחר או עסקה אחרת), עבירה לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

האישום השני מייחס לעורר סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים; ניסיון לזיוף שטר כסף (רכישה), עבירה לפי סעיף 462(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; וניסיון לעבירות בנשק (סחר או עסקה אחרת), עבירה לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

האישום השלישי מייחס לעורר עבירות בנשק (סחר), עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; הובלת נשק ותחמושת, עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין; וירי מנשק חם, עבירה לפי סעיף 340א(א) לחוק העונשין.

האישום הרביעי מייחס לעורר עבירות בנשק (סחר), עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; ניסיון לעבירות בנשק (סחר או עסקה אחרת), עבירה לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; הובלת נשק ותחמושת, עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין; וירי מנשק חם, עבירה לפי סעיף 340א(א) לחוק העונשין.

האישום החמישי מייחס לעורר עבירות בנשק (סחר), עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; הובלת נשק ותחמושת, עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין; ירי מנשק חם, עבירה לפי סעיף 340א(א) לחוק העונשין; וניסיון לעבירות בנשק (סחר או עסקה אחרת), שתי עבירות לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

האישום השישי מייחס לעורר עבירות בנשק (סחר), עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; הובלת נשק ותחמושת, עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין; ירי מנשק חם, עבירה לפי סעיף 340א(א) לחוק העונשין; וניסיון לעבירות בנשק (סחר או עסקה אחרת), עבירה לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

3.עסקינן באחד המשפטים הפליליים שזכו לכינוי "תיק סוכן". על פי עובדות כתב האישום, א.ל. (להלן: הסוכן) שימש כסוכן משטרתי אשר הופעל באצטדיון "טרנר" בעיר באר שבע (להלן: האצטדיון), תחת סיפור כיסוי לפיו הוא מרצה עונש מאסר בעבודות שירות במקום, בעקבות הרשעתו בפלילים. יחד עם הסוכן פעל סוכן משטרתי נוסף (להלן: הסוכן השני).

פרטי האישום הראשון: העורר ריצה עונש מאסר בעבודות שירות באצטדיון ובמסגרת זו הכיר את הסוכן. ביום 12.1.2022 נפגשו השניים באצטדיון. הסוכן מסר לעורר 100 ש"ח, בעוד העורר, אשר סבר כי מדובר בכסף מזויף, מסר לסוכן 50 ש"ח בתמורה. הסוכן הסביר לעורר כי הוא מתעסק בכסף מזויף והוא יכול לספק לו עוד. ביום 18.1.2022 מסר הסוכן לעורר 200 ש"ח נוספים, תמורתם מסר העורר 100 ש"ח לסוכן. ביום 8.2.2022 מסר הסוכן לעורר 900 ש"ח, תמורתם מסר העורר 450 ש"ח לסוכן.

ביום 5.9.2022 פנה הסוכן לעורר, בהנחיית מפעילו, ושאל אותו כמה עולה "עוקת חשיש". בהמשך אותו יום שלח העורר לסוכן סרטון בו מופיע אדם הנחזה כפותח חבילת סם. ביום 7.9.2022 מסר הסוכן לעורר 1,000 ש"ח והעורר מסר בתמורה 500 ש"ח לסוכן. הסוכן ביקש מהעורר שיסדר לו סם מסוג חשיש, והעורר הסכים. השניים הסכימו ביניהם כי העורר ימכור לסוכן את הסם במחיר של 12,000 ש"ח לקילוגרם.

ביום 3.10.2022 התקשר הסוכן לעורר וביקש לוודא כי עסקת הסמים תתבצע באותו יום. העורר השיב בחיוב. בערב של אותו יום, שלח העורר לטלפון של הסוכן הודעת מיקום לנקודת מפגש לביצוע העסקה (להלן: נקודת המפגש). הסוכן הגיע למקום, בעוד שהסוכן השני המתין בקרבת המקום כשהוא נושא עמו כסף מזומן לביצוע העסקה. העורר הגיע למפגש כשבאמתחתו לא פחות מ-2,441.69 גרם ברוטו של סם מסוכן מסוג חשיש (להלן: הסם). העורר מסר את הסם לסוכן, ולאחר מכן נסעו השניים לנקודה בה שהה הסוכן השני. הסוכן העביר את הסם לסוכן השני, שמסר לסוכן 24,000 ש"ח במזומן, אותם העביר הסוכן לעורר.

ביום 23.10.2022 הציע העורר למכור לסוכן נשק מסוג M16 במחיר של 110,000 ש"ח. לאחר דין ודברים בין השניים באשר למחיר הנשק, הודיע העורר לסוכן כי ינסה לדאוג לו "למשהו אחר".

פרטי האישום השני: ביום 31.10.2022 התקשר העורר לסוכן והציע למכור לו סם מסוכן מסוג חשיש. השניים תיאמו לבצע את העסקה ביום 2.11.2022. באותו יום התקשר העורר לסוכן והכווינו לנקודת המפגש. הסוכן הגיע לנקודת המפגש ברכבו, ובעקבותיו הגיע הסוכן השני ברכב אחר, כשהוא נושא עמו כסף מזומן לביצוע העסקה. העורר הגיע לנקודת המפגש כשבאמתחתו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 2,430.15 גרם ברוטו בתוך שקית. העורר מסר לסוכן את תכולת השקית. הסוכן העביר את תכולת השקית אל הסוכן השני, שמסר לסוכן 24,000 ש"ח במזומן, אותם העביר הסוכן לעורר.

במהלכו של מפגש זה, הציע העורר למכור לסוכן אקדח מסוג גלוק במחיר שינוע בין 55,000-50,000 ש"ח. לאחר שהודיע הסוכן כי מדובר במחיר יקר מדי עבורו, אמר העורר שיבדוק את האפשרות להפחית את המחיר.

ביום 6.11.2022 התקשר הסוכן לעורר, בהנחיית מפעילו, ואמר לעורר כי "ארגן לו" 1,000 ש"ח מזויפים. בנוסף, שאל הסוכן את העורר אם עדיין יש ברשותו אקדח גלוק למכירה, והעורר ענה כי המוכר של האקדח דורש עבורו 50,000 ש"ח. העורר דרש עבור עצמו 5,000 ש"ח עבור התיווך בעסקה. בהמשך היום, שלח העורר לטלפון של הסוכן תמונה של אקדח מסוג גלוק. לאחר מכן נפגשו השניים, העורר קיבל מהסוכן 1,000 ש"ח בסברו כי הם מזויפים, ומסר לסוכן 500 ש"ח תמורתם. בהמשך, המשיכו השניים לקדם את עסקת מכירת האקדח.

פרטי האישום השלישי: ביום 8.11.2022 הציע העורר לסוכן למכור לו אקדח מסוג FN. הסוכן והעורר ניהלו משא ומתן וסיכמו כי מחיר האקדח יעמוד על סכום של 45,000 ש"ח. בהמשך אותו יום הוביל העורר את הסוכן אל נקודת מפגש בסמוך לצומת אהלים. הסוכן הגיע למקום ברכבו, והסוכן השני הגיע ברכב אחר כשהוא נושא עמו את הכסף המזומן לביצוע העסקה. העורר הגיע למקום כשהוא נושא עמו אקדח מסוג FN, אותו מסר לסוכן. הסוכן ביצע ירי של כדור אחד באוויר לשם בדיקת האקדח. לאחר מכן, הסוכן העביר את אקדח ה- FNאל הסוכן השני, שמסר לסוכן 45,000 ש"ח במזומן, אותם העביר הסוכן לעורר. למחרת התקשר הסוכן לעורר ואמר לו כי אקדח ה- FN במצב גרוע, וכי כל חלקיו הפנימיים ישנים ואינם מקוריים. העורר התנצל והזכיר לסוכן כי הוא ביקש ממנו לבדוק את האקדח בטרם העסקה, והסוכן הודיע לעורר כי אינו מאשים אותו אלא את מי שסיפק לו את האקדח.

פרטי האישום הרביעי: ביום 9.11.2022 הודיע העורר לסוכן כי יש ברשותו נשק מסוג M16 למכירה במחיר של 85,000 ש"ח (להלן: הנשק). הסוכן השיב כי הוא מוכן לרכוש את הנשק. ביום 13.11.2022 הודיע העורר לסוכן כי ברשותו אקדח מסוג גלוק. בהמשך אותו יום, השניים קבעו כי יבצעו את עסקת מכירת הנשק בימים הקרובים.

ביום 14.11.2022 ביקש הסוכן מהעורר לשלוח לו תמונה של הנשק, ובמענה שלח העורר לסוכן סרטון המתעד את הצגת הנשק. הסוכן ביקש מהעורר כי ישלח לו מיקום לביצוע העסקה, והודיע לו שיתלווה אליו חבר אשר נכח בעסקאות הסם הקודמות. בהמשכו של אותו יום, שלח העורר הודעת מיקום לטלפון של הסוכן לנקודת המפגש לביצוע עסקת הנשק, על כביש באר שבע-חצרים. כמו בעסקאות הקודמות, הגיעו שני הסוכנים בכלי רכב נפרדים. העורר הגיע למפגש ברכבו יחד עם אחר שזהותו אינה ידועה למדינה, כשהוא נושא עמו את הנשק. העורר מסר את הנשק עם מחסנית לסוכן, שירה כדור אחד באוויר על-מנת לבדוק את הנשק לפני קנייתו. לאחר מכן, הכניס הסוכן את הנשק לרכבו של הסוכן השני, קיבל ממנו 85,000 ש"ח במזומן, והעבירם לעורר.

פרטי האישום החמישי: ביום 29.11.2022 הציע העורר למכור לסוכן כלי נשק מסוגים שונים, ביניהם נשק מסוג M16, תמורת 90,000 ש"ח, אקדח מסוג גלוק במחיר 57,000 ש"ח ואקדח נוסף במחיר 50,000 ש"ח. השניים ניהלו משא ומתן ממושך לשם מכירת כלי הנשק. ביום 15.12.2022 הציע העורר למכור לסוכן כלי נשק נוספים, ביניהם אקדח מסוג CZ במחיר של 55,000 ש"ח.

ביום 22.1.2023 שוחח הסוכן עם העורר ושאל אותו אם ברשותו נשק זמין למכירה. לאחר כשלוש שעות, הציע העורר למכור לסוכן אקדח מסוג FN במחיר של 40,000 ש"ח, בתוספת עמלה של 2,000 ש"ח שתשולם ישירות לעורר. השניים קבעו לבצע את עסקת המכירה ביום 5.2.2023. העורר הודיע לסוכן כי נקודת המפגש לביצוע העסקה תהיה בכביש באר שבע-חצרים. הסוכן הגיע למקום ברכבו, ובעקבותיו הגיע הסוכן השני כשבאמתחתו כסף מזומן לביצוע העסקה. העורר הגיע לנקודת המפגש יחד עם אדם אחר שזהותו אינה ידועה למדינה. העורר מסר את אקדח ה- FNלסוכן, והאחרון ירה ירייה אחת באוויר כדי לבדוק את כלי הנשק. לאחר מכן, העביר הסוכן את הנשק לסוכן השני, קיבל ממנו 42,000 ש"ח והעבירם לעורר.

פרטי האישום השישי: ביום 22.2.2023 נפגש העורר עם הסוכן בבית קפה בישוב שגב שלום, והציע למכור לו אקדח במחיר של 25,000 ש"ח. השניים ניהלו משא ומתן בנוגע למכירת האקדח לסוכן. ביום 27.4.2023 העורר פנה לסוכן והציע למכור לו אקדח במחיר של 47,000 ש"ח, בתוספת דמי תיווך בסך 1,000 ש"ח. השניים תיאמו לבצע את העסקה באותו הערב. הסוכן הגיע לנקודת המפגש שתואמה בין השניים, ובעקבותיו נסע למקום גם הסוכן השני, כשבאמתחתו כסף מזומן לביצוע העסקה. העורר הגיע עם אדם אחר שזהותו אינה ידועה למדינה, ומסר לסוכן אקדח מסוג גלוק בתוספת תחמושת. הסוכן סימן לסוכן השני להגיע לנקודת המפגש עם סכום הכסף שסוכם. הסוכן העביר לעורר את הכסף בתמורה לאקדח אחרי שקיבל את הכסף מהסוכן השני. ביום 22.5.2023 פנה העורר לסוכן והציע למכור לו נשק מסוג M16 במחיר של 90,000 ש"ח. השניים ניהלו משא ומתן בנוגע למכירה זו.

4.בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד תום ההליך העיקרי (מ"ת 23901-06-23). בדיון בבקשת המדינה, אשר התקיים ביום 3.7.2023, הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירות של תיווך בעסקאות החשיש, ולא לסחר כפי שמיוחס לו בכתב האישום. לצד זאת, טען העורר כי עבירות הנשק המיוחסות לו אינן מאומתות בראיות לכאורה. בהחלטתו מיום 30.7.2023 קבע בית המשפט המחוזי (השופט נ' אבו טהה) כי המדינה הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בהעדר מחלוקת על קיומה של עילת מעצר, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליך העיקרי.

5. מכאן הערר.

טענות הצדדים

6.העורר כופר בקיומן של ראיות לכאורה בעניינו, ובהתאם לכך מלין על מעצרו. לטענתו, האישומים שעניינם עבירות הנשק מבוססים על עדות סוכן בלבד, אשר נשענת על קשר טלפוני מרוחק וקלוש בין הסוכן והעורר. העורר טוען כי מספר הטלפון ממנו בוצעו השיחות עם הסוכן באשר לביצוע העסקאות כלל אינו שייך לעורר, בנוסף לעובדה כי אין כל תיעוד מצדו של הסוכן לגבי תוכן השיחות בין השניים.

7.כמו כן, טוען העורר כי בית משפט קמא התעלם מבעיות שעלו בנוגע לזיהויו של העורר ובכך שגה.

8.העורר מוסיף וטוען כי הסוכן הוא שהדיח אותו וגרם לו לבצע את העבירות המיוחסות לו – למרות שהעורר הביע בפני הסוכן התנגדות מפורשת ורצון להימנע מביצוע עסקאות הסמים והנשק.

9.לבסוף טוען העורר כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר הורה על מעצרו עד לתום ההליך העיקרי, מבלי שבחן חלופות למעצרו ומבלי שהורה על הפניית העורר לקבלת תסקיר מעצר מאת שירות המבחן.

10.מנגד, סמכה המדינה את ידיה על ההחלטה קמא ועל נימוקיה והציגה לפניי את חומר החקירה המשטרתית לבחינת ראיות לכאורה.

דיון והכרעה

11.חומר החקירה שהוצג לפניי מכיל בתוכו הודעות מפורטות של הסוכן, שלכאורה מאמתות את האמור בכל ששת האישומים. הודעות אלה מפרטות, בין היתר, את שיחות הטלפון בין העורר לסוכן, כאשר הסוכן מזהה את העורר כבן-שיחו. קיומן של ראיות לכאורה, לצרכי מעצר עד תום ההליכים, נקבע לפי המבחן של ״אם נאמין״: "אם נאמין לראיות התביעה, האם יהא בהן כדי לחייב את המסקנה שהעורר ביצע את המעשה המיוחס לו?״ (ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 167-163 (1996)). ברי הוא, כי עדותו של הסוכן עומדת במבחן זה בהצלחה (אם לא בהצטיינות).

12.באת-כוח העורר, שטענה את כל אשר אפשר היה לטעון לזכותו של שולחה, ואף למעלה מכך, טענה כי לא ניתן יהיה להסתפק בעדותו של הסוכן כדי להבטיח את הרשעתו של שולחה בששת האישומים. זאת, מאחר שהסוכן הוא בגדר שותף לדבר עבירה, שלפי הטענה הדיח את העורר לבצע את העבירות בהן הוא מואשם, ועל כן עדותו תהא טעונה חיזוק.

13.טענה זו, במתכונת שבה הועלתה, אינה יכולה להישמע ודינה להידחות. כפי שכבר הזדמן לי לסכם ולקבוע –

"'הדעה הרווחת בפסיקה הינה כי בשלב המעצר עד תום ההליכים, אין צורך לעסוק בשאלת קיומה של ראייה תומכת (סיוע או חיזוק) מקום שזו האחרונה נדרשת' (ראו דברי השופטת ד' ברלינר בבש"פ 7317/06 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 13 (11.9.2006)). לצידה של גישה זו, קיימת גישה אחרת: גישת המחמירים. לפי גישה זו, מן הדין לבדוק את התקיימותה של דרישה לתוספת ראייתית – סיוע, חיזוק או דבר-מה נוסף – אשר חלה במשפטו של הנאשם, במסגרת הדיון במעצרו עד תום ההליכים כחלק מהבדיקה של ראיות לכאורה (ראו: בש"פ 70/90 צדוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(1) 250, 251ה-ו (1990); בש"פ 2626/91 מדינת ישראל נ' אלמליח, פ"ד מה(3) 614, 615 (1991); וכן בש"פ 4301/13 בלטי נ' מדינת ישראל, פסקה 38 (14.7.2013); בש"פ 493/22 מדינת ישראל נ' חסין, פסקה 16 (6.2.2022)).

השופטת מ' נאור סברה כי טוב נעשה אם נאמץ את גישת-הביניים, אשר מגשרת בין שתי הגישות האמורות, בקבעה כי בהליכי מעצר עד תום ההליכים מן הדין להסתפק בבדיקת התוספת הראייתית ברמה לכאורית בלבד (ראו: בש"פ 6206/05 נאצר נ' מדינת ישראל, פסקאות 16-15 (21.8.2005)). לפי גישה זו, האפשרות שהנאשם יעיד להגנתו ויסבך את עצמו בשקריו אשר יעלו כדי חיזוק או סיוע לראיות התביעה, או יבחר בשתיקה אשר תהווה חיזוק או סיוע (ראו: סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982) – אף היא תישקל על כפות המאזניים. מנגד, העדר וודאות באשר לקיומו של חיזוק, דבר-מה נוסף או סיוע, כאשר אלו נדרשים על פי הדין, יהווה נתון שתומך בשחרורו של הנאשם לחלופת מעצר במסגרת המבחן המקובל של "מקבילית הכוחות" (ראו: בש"פ 6722/15 ניג'ם נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (26.10.2015))" (ראו: בש"פ 2544/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (2.4.2023) (להלן: בש"פ 2544/23)).

14.לא זו אף זו: ספק בעיניי אם סוכן משטרה סמוי, אשר מתחזה לעבריין ומקדם יחד עם נאשם את מעשיו העברייניים על-מנת לאסוף מידע מפליל נגד הנאשם ונגד עבריינים אחרים, נופל בגדר שותפו של הנאשם לדבר עבירה לעניינו של סעיף 54א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 – עד שעדותו טעונה חיזוק כתנאי להרשעת הנאשם – בשל מעמדו הפורמלי כמשדל (ראו: ע"פ 1224/07 בלדב נ' מדינת ישראל, פסקאות 67-65 (10.2.2010) (להלן: עניין בלדב)). זאת, מאחר שדרישת החיזוק קמה, לטעמי, רק ביחס לשותפו האמיתי של נאשם למעשה עבירה, בשל מניעיו של שותף כזה להעיד דברי שקר כדי להקטין את חלקו-שלו בעבירה, כדי להרע את מצבו של הנאשם, כדי לגונן על שותפים אחרים או כדי לנסות לקבל יחס מועדף מהתביעה (ראו והשוו: יניב ואקי דיני ראיות – חלק ג 1506 (2021)).

15.עיון בשאלה משפטית זו אינו דרוש במקרה שלפניי מאחר שעסקינן במעצר עד תום ההליכים – שלב דיוני שבו, כאמור, אין צורך לבדוק את התקיימותה של דרישה לתוספת ראייתית בדמותו של סיוע, חיזוק או דבר-מה נוסף (ראו: בש"פ 2544/23, פסקה 14 והאסמכתאות שם). מעבר לנדרש, אציין כי העורר שתק בחקירותיו וכי שתיקתו ממילא עשויה לספק חיזוק לראיות המדינה, אם חיזוק כאמור יידרש (ראו: סעיף 28(א) לחוק המעצרים; ע"פ 5373/12 אבורמד נ' מדינת ישראל, פסקה ב' לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (15.4.2015)).

16.באשר לטענה כי הדחת העורר למעשי העבירה, שנעשתה על ידי הסוכן, היא זאת שמשכה את העורר למעגל העבירות שלכאורה ביצע, ועל כן אין זה מן הנמנע כי הלה יזכה להקלה בדינו – מקומה של טענה זו, שמן הסתם טעונה בירור עובדתי, בהליך העיקרי. הצלחתה של טענה כאמור ממילא לא תוביל לזיכויו של העורר (ראו: עניין בלדב; וכן ע"פ 5686/19 רפאלוב נ' מדינת ישראל, פסקה 34 (20.6.2021)). אוסיף ואציין כי מדברי הסוכן עולה שהעורר היה זה שיזם לפחות חלק מעסקאות הנשק, יוזמה אשר שוללת מניה ביה את הטענה של "סוכן מדיח" לעניינן של עבירות חמורות אלה.

17.הוא הדין לגבי טענות העורר בדבר הכרסום שלשיטתו פוגם בראיות המדינה ובדבר קיומם של מחדלי חקירה. מקומן של טענות אלה בהליך העיקרי. באשר לענייננו-שלנו, מוכן אני להניח לטובת העורר כי חלק מראיות המדינה חסרות פרטים ואינן חד-משמעיות. הנחה זו מחייבת לבחון את עניינו של העורר ב"מקבילית הכוחות": מבחן שבמסגרתו יש להעמיד – זאת מול זאת – את עוצמת הראיות שמפלילות את העורר ואת המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור ולהליך המשפטי אשר מתנהל נגדו (ראו: פסקה 8 להחלטתי בבש"פ 1230/20 פלוני נ' מדינת ישראל (3.3.2020) (להלן: בש"פ 1230/20), והאסמכתאות שם). כפי שאראה מיד, הפעלתו של מבחן זה מוליכה למסקנה חד-משמעית ובלתי מסויגת התומכת במעצרו של העורר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליך העיקרי.

18.מסקנה זו מתחייבת לנוכח חומרתן של עבירות הנשק, אשר מיוחסות לעורר, לבדן. עבירות אלה, המאומתות לכאורה בהודעות הסוכן, מקימות נגד העורר את חזקת המסוכנות מכוח סעיפים 21(א)(1)(ג)(2) ו-35(ב) לחוק המעצרים. מחזקה זו נגזר הכלל כי במקרים דוגמת זה שלפניי, כאשר כתב אישום, המאומת בראיות לכאורה, מייחס לנאשם בגיר עבירה שמעמידתו בחזקת מסוכן כאמור בסעיפים 21(א)(1)(ג) ו-22ב(ב) לחוק המעצרים, השאלה שיש לשאול ביחס לאפשרות לשחררו מן הכלא בתנאים מגבילים, להעבירו למעצר בפיקוח אלקטרוני מחוץ לכותלי הכלא או לחלופה אחרת, היא לא "למה לא?", אלא "למה כן?" (ראו: פסקה 19 להחלטתי בבש"פ 250/21 מדינת ישראל נ' פרוך (31.1.2021), והאסמכתאות שם). חלופה כאמור לא תתאפשר אלא בהתקיים טעמים מיוחדים, והנטל להוכיח את התקיימותם רובץ על הנאשם (ראו: בש"פ 248/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 26-20 (2.2.2020); בש"פ 1230/20, פסקה 10.

19.במקרה דנן, חזקה זו לא הופרכה. ההיפך הוא הנכון: נסיבות ביצוען של עבירות הנשק, המאומתות בראיות לכאורה, מראות כי המסוכנות הנשקפת מהעורר לשלום הציבור נמצאת ברף גבוה מאד. בנסיבות אלו, לא ניתן לבוא בטרוניה לבית משפט קמא על שלא מצא לנכון להורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. נוכח המסוכנות הנשקפת מהעורר, איני רואה שום היתכנות להעברתו לחלופת מעצר בעת הזאת ובזמן הקרוב. מכל מקום, החלטות בנוגע לחיוניותו של תסקיר מעצר נתונות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ראו: סעיף 21א לחוק המעצרים), ולא מצאתי שום טעות או חצי-טעות באופן שבו הפעיל בית משפט קמא את שיקול דעתו.

20.בית משפט קמא סיכם את החלטתו באומרו כי –

"בהעדר מחלוקת בדבר קיומן של עילות מעצר, בדמות חזקת מסוכנות סטטוטורית, בשים לב לסוג העבירות, תדירותן, הימשכותן – מעידות על מעורבות עמוקה של המשיב בעולם הנשק ושרשרת הספקת הנשק. בהקשר זה, בית המשפט העליון שב והדגיש, אף בשנתיים האחרונות, כי בעבירות נשק הכלל הינו מעצר עד תום ההליכים בכלל, ובפרט בעבירות סחר בנשק, גם ביחס לנאשמים צעירים, נעדרי עבר פלילי, לצד תסקיר חיובי, למעט מקרים חריגים ויוצאי דופן, מה שלא נמצא בעניינו של המשיב" (ראו: פסקה 9 להחלטה קמא).

אני מסכים עם כל מילה.

21.הערר נדחה אפוא.