ע"פ 5712/11 איברהים זובידאת נ. מדינת ישראל

המבקש ושניים מאחיו שהואשמו עמו (להלן: הנאשמים ) נטלו חלק בקטטה עם משפחה אחרת ביישוב בסמת טבעון. המבקש התלונן על כך שפלוני פגע בפניו בסכין וגרם לו חתך עמוק. תלונתו נסגרה מחוסר ראיות. בחלוף פרק זמן התייעץ המבקש עם רופא מומחה בתחום הרפואה הפלסטית והתברר לו כי הצלקת שבפניו לא ניתנת להסרה. בעקבות זאת, לאחר שפגשו את המתלונן ברחובה של עיר, תקפו אותו הנאשמים והיכו אותו באמצעות מקל של טורייה, והמבקש חתך אותו בפניו באמצעות סכין יפני.

במסגרת הסדר טיעון שנחתם בין המדינה לבין הנאשמים, הודו האחרונים בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום מתוקן. המבקש הורשע בגרימת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין ) וכן בהחזקת סכין שלא למטרה כשרה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, והושתו עליו שנתיים מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי.

הנאשמים האחרים הורשעו בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והוטל עליהם עונש מאסר בפועל של תשעה חודשים וכן עונשי מאסר על תנאי. ביצוע עונשם עוכב בהסכמה עד להכרעה בערעורם.

בשלב זה מונחת לפניי בקשתו של המבקש לעכב את ביצוע עונשו עד להכרעה בערעור.

שקלתי את טיעוני הצדדים. הגם שאין בידי לקבוע כי סיכויי הערעור גבוהים, ראיתי להיעתר לבקשה בשל הטעמים המצטברים הבאים: המבקש הוא צעיר בן 24 שעברו נקי. שירות המבחן המליץ, על רקע הנסיבות המפורטות בתסקיר שהגיש, לשקול את הגישה השיקומית ולהטיל צו מבחן, בצד מאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי לתקופה ממושכת. בנסיבות אלה, לא ראיתי לחסום את דרכו של המבקש להעלות את טענתו לאימוץ המלצת שירות המבחן גם לפני ערכאת הערעור, קודם שיחל בנשיאת עונש מאסר בפועל. זאת שכן כניסתו למאסר עתה עלולה לייתר במידה רבה את הרלוונטיות של הדיון בטענה זו. נוכח עברו הנקי של המבקש והעובדה כי בתקופה שבה היה משוחרר בתנאים מגבילים לא נרשמה מצדו כל הפרה של תנאים אלה, שוכנעתי כי בפרק הזמן הקצר עד לשמיעת הערעור, המשך תחולתם של התנאים המגבילים תפחית במידה רבה את מסוכנותו (ראו ע"פ 8501/09 בוכרע נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.10.2009)).

עונש המאסר בפועל של המבקש יעוכב, אפוא, עד למתן פסק דין בערעור. תנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש יוסיפו לעמוד בעינם.

המזכירות תקבע מועד לדיון בערעור במהלך שנת 2011.