ע"פ 5758/11פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המערער, אזרח אריתריאה השוהה בישראל, הודה בעובדות של כתב אישום מתוקן. בעקבות זאת הוא הורשע בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום בנסיבות מחמירות ותקיפת בת זוג. בית המשפט המחוזי בתל-אביב גזר על המערער חמש שנות מאסר לריצוי בפועל ושנה מאסר על תנאי וכן חייבו לשלם פיצוי בסך 5,000 ש"ח. גזר הדין ניתן ביום 14.7.11. היום, 7.8.11, הגיש המערער ערעור על חומרת העונש ועימו בקשה לעיכוב ביצועו של המאסר, שעל המערער להתחיל לרצותו מחר.

2.

איני רואה כל סיבה לעכב את ביצועו של המאסר על יסוד הכתובים ובלא דיון. כאמור, גזר הדין ניתן עוד ביום 14.7.11. לאחר מתן גזר הדין ובו ביום החליט בית המשפט המחוזי כי המערער, שהיה משוחרר בעת המשפט, יתייצב לריצוי העונש ביום 31.7.11. לאחר מכן, הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב נוסף של ביצוע המאסר. בית המשפט נעתר לבקשה ביום 31.7.11 וקבע כי המערער יתייצב לריצוי העונש מחר, 8.8.11.

3.

אכן, הערעור הוגש תוך המועד הקבוע בדין. ברם, אין כל הסבר מדוע הבקשה לעיכוב ביצוע והערעור הוגשו יום אחד לפני מועד ההתייצבות. הגשתה של בקשה לעיכוב ביצוע ברגע האחרון, כפי שנעשה במקרה דנא, חותרת, כך נראה, להעמיד את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת, שכן לא נותר די זמן לקבוע דיון בבקשה. במלים אחרות, הציפייה של הסניגור הפועל בדרך הנזכרת היא, כנראה, שבית המשפט ייאלץ, בלית ברירה, להיעתר לבקשה בלא דיון כך ששולחו יקבל ארכה נוספת להתייצבות, ולוּ עד לדיון שייקבע.

התנהלות כזו מצד סניגור אינה מקובלת עלי. ראוי שאותם סניגורים הפועלים בדרך הנזכרת ישנו את דרך פעולתם, ולמצער יפעלו כך רק לאחר שיסבירו ללקוח את הסיכון.

4.

אי לכך, איני נעתר לבקשה לעת הזו. המערער יתייצב לריצוי העונש מחר, 8.8.11, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. נוכח בקשתו של הסניגור שלא לקבוע דיון במהלך שבוע זה בשל חופשה, נקבע דיון ליום 15.8.11, שעה 09:00. יש לזמן את המערער באמצעות שב"ס.