ע"פ 5763/10 מתן תורג'מן נ. מדינת ישראל

א.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגן הנשיא אזולאי והשופטים זלוצ'ובר ורז-לוי) מיום 20.7.10 בתיק תפ"ח 1147/08, בגדרו נדון המבקש לארבע שנות מאסר לריצוי בפועל, שנתיים מאסר על-תנאי ופיצוי כספי למתלוננת.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש הורשע, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירת אינוס לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977, ובמעשים מגונים לפי סעיף 348(ב) בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(1) לחוק.

ג.

לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתאריך 4.7.08 סמוך לשעה 00:30 חזרה המתלוננת, קטינה ילידת 1994, מבילוי לביתה. המתלוננת חלפה על-פני המבקש, יליד 1989, שהיה מוכר לה, אשר ישב בחבורת צעירים נוספים. המבקש קרא לעבר המתלוננת, ומשלא הגיבה יצא בעקבותיה, הצמידה לגדר שהיתה שם ונשקה בכוח בניגוד לרצונה. בהמשך הדברים, הוביל המבקש את המתלוננת לבניין מגוריה; שם, בחדר המדרגות, הצמידה לקיר, נשקה בניגוד לרצונה, הכניס את ידו למכנסיה, נגע באיבר מינה והחדיר את אצבעו לתוכו; לאחר מכן הוציא המבקש את איבר מינו ממכנסיו, לקח את ידה של המתלוננת והניחה עליו, תוך שהוא ממשיך לנשקה בכוח. משך כל האירוע התנגדה המתלוננת למעשים, ביקשה מהמבקש כי יחדל מהם תוך שהיא מציינת כי הדבר מסב לה כאב, וניסתה לרכוס את מכנסיה ולהרחיק את ידו מאיבר מינה.

ד.

ביום 4.11.08 הודה המבקש, כאמור, במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון; נתבקשו תסקיר והערכת מסוכנות, ולימים, ב-16.2.09, חזר המבקש והודיע על הודייתו ושוחרר למעצר בית ולהליך טיפולי, שלמרבה הצער לא צלח; שירות המבחן המליץ על עונש מאסר קצר להמחשת חומרת ההתנהגות ולהצבת גבול.

ה.

ואולם, ביום 12.7.09, לקראת גזר דין, עתר המבקש לחזור בו מהודייתו. מעיון בפרוטוקול הדיון עולה, כי המבקש לא חזר בו מסעיף האשמה עצמו והביע חרטה, אך טען לאי דיוקים באמור בכתב האישום. נטען כי ההודיה באה אך ורק מהטעם שהמבקש חשש מעונש מאסר בפועל – ובמשתמע קיוה כי היא תפטור אותו מכך. בהמשך, ביקש בא כוחו של המבקש להשתחרר מייצוגו, ואולם, כנטען בבקשה זו, על-פי המלצת בית המשפט חזר בא כוחו של המבקש לייצגו, והמבקש חזר בו מרצונו לחזור בו מהודייתו, וזאת בשל תחושתו כנטען, כי בפניית בית המשפט יש משום כוונה להמתקת הדין. אחר הדברים האלה ניתן ביום 20.7.09 גזר הדין כמתואר מעלה. בו ביום ניתנה החלטה בדבר עיכוב ביצוע גזר הדין עד ליום 3.8.10. בהמשך לא נענה בית המשפט לבקשת דחיה נוספת עד יום 8.8.10.

הבקשה

ו.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה (ע"פ 5763/10), ובד בבד הוגשה בקשה זו לעיכוב ביצועו של גזר הדין. הערעור נסב הן על טענת החזרה מהודיה, נוכח בעיותיו האישיות של המערער ורקע ההודיה הנעוץ ברצון שלא להידון למאסר בפועל; נתבקשה קביעת התיק להוכחות. כן נטען באשר לעונש, שהוא מחמיר ביחס לרקעו הנורמטיבי של המבקש וביחס להמלצת שירות המבחן. עוד נטען באשר לפיצוי הכספי למתלוננת.

ז.

בבקשה לעיכוב ביצוע נטען, כי הודיית המבקש לא היתה צריכה להתקבל, על רקע הנימוקים שהועלו בפני בית המשפט המחוזי. נטען, כי נוכח זאת סיכויי הערעור גבוהים, ויש מקום לעיכוב הביצוע על רקע גילו הצעיר של המבקש, העדר עבר פלילי והערבויות הכספיות שהופקדו.

הדיון

ח.

עורך הדין גלילי טען למבקש, כי לאחר ששוחרר מייצוג עם חזרת המבקש מהודייתו ביום 12.7.10, פנה אליו אחד משופטי ההרכב – השופט זלוצ'ובר – כדי שישוחח עם המבקש, ציין שהמבקש נסער ומבולבל, והציע לשכנעו שלא לחזור מהודייתו, ושלא יתפטר סניגורו. נאמר עוד, כי למבקש מסכת חיים קשה עד מאוד מגיל צעיר, על כן ראוי שערעורו יישמע בעודו משוחרר.

ט.

באת כוח המדינה עורכת הדין שגב טענה, כי אין סיכוי בנסיבות שהמבקש ירצה מאסר לשווא, ובאשר לחזרה מהודיה, זו מאושרת רק במקרים חריגים, ולא מטעמים טקטיים שעניינם הערכה בדבר עונש המאסר. מפרקליטות המחוז נמסר לפרקליטות המדינה, כי כשהסתיים הדיון בבית המשפט קמא פרץ המערער בבכי וביקש שהסניגור לא ישוחרר מן הייצוג.

הכרעה

י.

לאחר העיון איני רואה מקום להיעתר לבקשה. אומר תחילה, כי אין לדון בבקשה בכל הנוגע לעניין הפיצוי, שכן המתלוננת לא צורפה כצד כנדרש. אשר למאסר, המבקש הודה, כאמור, זה מכבר – עוד ב- 2008; בקשתו לחזרה מן ההודיה, שבאה ערב גזר הדין, התבססה בעיקר על חשש מן העונש. אשר למיוחס לאחד משופטי ההרכב, בהחלטה מיום 29.7.10 (בעקבות בקשה בה נטען בדבר הצעת השכנוע כאמור), ציין השופט זלוצ'ובר כי "לא ביקשו מהסניגור לשכנע להודות, אלא לאחר שאושר לסניגור להתפטר, ובקשה לחזור מההודאה נקבעה לדיון בנוכחות הסנגור שיחליף את בא כוחו, הנאשם רמז שעמדתו בדבר בקשתו לפטר את בא כוחו ולחזור בו מההודאה אינה סופית. על כן, נאמר לצדדים, שההרכב יהיה עסוק בתיק אחר, ואם הסנגור והנאשם ירצו להודיע כל הודעה להרכב, לרבות אם הנאשם עומד על בקשתו או לא – יוכלו להודיע זאת כשההרכב יתפנה. הסנגור והנאשם חזרו לאולם והודיעו כי הסנגור חוזר בו מהבקשה להתפטר, והנאשם חוזר בו מהבקשה לחזור מהודאתו, והצדדים טענו לעונש".

י"א.

יתכן שנפלה אי הבנה כדרך אנוש, אך בכל מקרה תעמוד שאלת החזרה מהודיה לפני ההרכב שידון בערעור. ואולם, המשוכה שעל פניה על המבקש לחלוף בעניין זה אינה נמוכה, שהרי הודייתו באה מכבר כזכור, והוא העלה את בקשת החזרה בשלב מאוחר מאוד, דבר העלול לומר דרשני (לאמות המידה לעניין חזרה מהודיה ראו לאחרונה ע"פ 10478/09 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקאות ז'-ט').

י"ב.

לא אביע דעה באשר לחומרת העונש, זו טענה ערעורית המועלה נוכח המלצת שירות המבחן לעונש מאסר קצר, אף כי אין להכביר מילים על סוג עבירות מעין זה על-ידי בגיר בקטינה. ואולם, מכל מקום, גם לשיטת שירות המבחן ואף לטענה של ציפיה להקלה, אין הדברים מגיעים לכאורה למאסר שלא מאחורי סורג ובריח.

י"ג.

נוכח כל האמור איני נעתר לבקשה. ואולם, אני נכון לאפשר למבקש עוד מספר ימי התארגנות, ולכך לא היתה - לשאלתי - התנגדות מצד המשיבה; יתכן שגם בית המשפט קמא יכול היה להיעתר לבקשה הנוספת להארכה בת ימים אחדים.

י"ד.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 12.8.10 עד שעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם עד להתייצבות. בידי המבקש, נוכח מחשבות ודברים שהשמיע בעת הדיונים בבית המשפט המחוזי, שלא חזר עליהם כאן, לבקש כי ייבדק על-ידי שירות בתי הסוהר עוד בטרם התייצבותו לשם המיון והמעקב הרפואי, ואני מפנה תשומת לבו של שירות בתי הסוהר לאמור בסיפת גזר הדין קמא. אין בכך כדי לשנות ממועד ההתייצבות שנקבע, קרי 12.8.10.

ט"ו.

המזכירות תקבע את תיק הערעור לשמיעה בהקדם האפשרי, עד סוף שנת 2010.