ע"פ 5787/04 כמאל שחאדה נ. מדינת ישראל

1.ביום 29.7.2002 בשעות אחר הצהריים נהג המערער ברכבו מכיוון צומת יָבֹור לכיוון שעב ועמו ברכב נסעו חאלד חליחאל (להלן: המנוח ) ומגדי שחאדה. בשלב כלשהו סטה המערער למסלול הנגדי, חצה קו הפרדה רצוף והתנגש ברכב שנסע ממול. כתוצאה מן ההתנגשות נהרג המנוח ואילו מגדי, המערער ונהג הרכב האחר נחבלו חבלות של ממש. בעקבות התאונה הוגש נגד המערער כתב-אישום בבית-המשפט המחוזי בחיפה ובו הואשם המערער בעבירות של הריגה, חבלה חמורה (שתי עבירות) ועקיפה בדרך לא פנויה. לאחר שמיעת הראיות קבע בית-משפט קמא, כי המערער אכן חצה את קו ההפרדה הרצוף וסטה אל מסלול הנסיעה הנגדי אך, כך הוסיף בית-המשפט וקבע, לא הוכח מעבר לכל ספק סביר שהמערער עשה כן בעת שניסה לעקוף כלי רכב אחר שנסע לפניו. מתוך דבריו של המערער עצמו הסיק בית-משפט קמא, כי הסטייה ארעה משום שהמערער לא היה מרוכז דיו בנעשה בדרך ומשום שתשומת לבו הוסחה לשניות ספורות בין משום ש"חלם", כדבריו, ובין משום ששיחק במכשיר הרדיו במכונית. בנסיבות אלה סבר בית-משפט קמא כי אין מתקיים היסוד הנפשי הדרוש לעבירת הריגה, ולפיכך זיכה אותו מעבירות ההריגה והרשיע אותו בעבירה של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין ). כמו-כן, הרשיע בית-משפט קמא את המערער בשתי עבירות של גרימת חבלות חמורות לאדם אחר על-פי סעיף 333 לחוק העונשין, וזיכה אותו מעבירה של עקיפה בדרך לא פנויה. בשל העבירות שבהן הורשע גזר בית-המשפט המחוזי על המערער 22 חודשי מאסר, מתוכם עשרה חודשים לריצוי בפועל והיתר על-תנאי. כן גזר בית-המשפט על המערער עשר שנות פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה לכלי רכב מסוג כלשהו וחייבו בתשלום קנס בסך 10,000 ₪.

2.הערעור שבפנינו מופנה כנגד הרשעתו של המערער בשתי עבירות של גרימת חבלה חמורה וכן הוא מופנה כנגד חומרת העונש. לטענת המערער, זהה היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בעבירה של גרימת חבלה חמורה ליסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בעבירת ההריגה (ראו: ס' 19 לחוק העונשין), ומשזוכה המערער מעבירת ההריגה בשל העדר מחשבה פלילית, מן הדין היה לזכותו גם מן העבירות של גרימת חבלה חמורה שיוחסו לו. לעניין העונש טוען המערער, כי יש להסתפק בעונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות, ובהקשר זה מבקש המערער להביא בחשבון את היותו אדם נורמטיבי העובד לפרנסתו וכן את העובדה כי נפגע פיזית ונפשית בתאונה בשל כך שגרם ברשלנותו למות חברו הטוב. לבסוף מבקש המערער כי תובא בחשבון העובדה שנישא לאחרונה ונולדה לו בת וכי משפחת המנוח מחלה לו, כפי העולה מעדות אחיו של המנוח בפני בית-משפט קמא. המשיבה טענה מנגד, כי אכן שגגה יצאה תחת ידי בית-משפט קמא בכך שהרשיע את המערער בעבירות של גרימת חבלה חמורה נוכח קביעתו בדבר העדר מחשבה פלילית אצל המערער. יחד עם זאת, סברה המשיבה, כי אין מקום להמתיק מעונשו של המערער עד כדי מתן אפשרות לריצוי עונש המאסר שייגזר בעבודות שירות. זאת נוכח התוצאה הקטלנית של התנהגותו הרשלנית והעובדה כי בית-משפט קמא לא החמיר בעונש לכתחילה והביא בחשבון את מכלול הנסיבות לקולא, עליהן הצביע המערער במסגרת הערעור.

3.אכן, קביעתו של בית-משפט קמא לפיה לא התקיים היסוד הנפשי הנדרש לצורך עבירת ההריגה, מקרינה על ההרשעה בעבירות של גרימת חבלה חמורה, אשר לגביהן נדרש אותו יסוד נפשי עצמו. לפיכך, יש צדק בטענה שהעלה המערער בהקשר זה ואף המשיבה הסכימה לכך בטיעוניה. על כן, אנו מורים על זיכויו של המערער משתי העבירות של גרימת חבלה חמורה שבהן הורשע. אשר לעונש, בניגוד לעמדה שהציג המערער, איננו סבורים כי זיכויו מעבירות אלה יש בו כדי להוליך להקלה משמעותית בעונש נגזר. תאונות הדרכים המתרחשות בכבישי הארץ חדשים לבקרים בשל נהיגה רשלנית או פזיזה, גובות מחיר יקר מדי בנפש וכבר נפסק על-ידינו לא אחת כי אין מקום לענישה סלחנית מדי במקרים אלה ויש להעדיף את הצורך להעביר לציבור מסר ברור ומרתיע, אלא אם כן מתברר כי קיימות נסיבות אישיות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות סטייה מרמת הענישה הראויה. נסיבות כאלה לא הוכחו במקרה שלפנינו. אדרבא מתוך גיליון ההרשעות שהוצג בפנינו עולה כי למערער עבר תעבורתי לא מבוטל. יחד עם זאת, ולנוכח זיכויו של המערער מן העבירות של גרימת חבלה חמורה, ראינו לנכון להפחית במידת מה מעונש המאסר שנגזר עליו ואנו מעמידים אותו על שבעה חודשי מאסר בפועל תחת עשרה חודשי המאסר בפועל שנגזרו עליו בבית-משפט קמא. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 10.10.2004 בשעה 11:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה.