ע"פ 595/00 דורון נוי - עו"ד נ. אהרון אמינוף - שופט בימ"ש מחוזי נצרת

1.המערער, עו"ד דורון נוי, הגיש לבית משפט זה ערעור על החלטה של השופט א' אמינוף מבית המשפט המחוזי בנצרת (המשיב 1), שנתקבלה ביום 11.1.2000 בת.פ. 379/99, לפיה חייב המערער לייצג את המשיב 3 בהליכים הפליליים המתנהלים נגד המשיב 3 בתיק נשוא הערעור. על פי ההחלטה של המשיב 1, שמיעת העדויות בתיק זה תחל ביום 1.2.2000, ובמהלך חודש פברואר יתקיימו תשע ישיבות נוספות לשמיעת עדויות. המערער טוען כי אינו חייב לייצג את המשיב 3 בתיק זה. אי לכך הוא מבקש שבית משפט זה יעכב את ביצוע ההחלטה של המשיב 1. פירושה של בקשה זאת, שהמערער יהיה פטור מן הייצוג של המשיב 3 בישיבת בית המשפט שתתקיים ביום 1.2.2000, וכן גם בישיבות שלאחר מכן, עד להכרעה בערעור.

2.החיוב של עורך דין לייצג נאשם בהליך פלילי, בעל כורחו, אינו דבר קל, לא לעורך הדין אף לא לבית המשפט. לא בנקל יטיל בית המשפט חובה על עורך דין לייצג נאשם בעל כורחו. אך לעתים האינטרס של עורך הדין, בין אם הוא נובע משיקולים של זמן, כסף או שיקולים אחרים, אינו האינטרס היחיד הכרוך בדבר. יש שהאינטרס של הנאשם, או האינטרס הציבורי בניהול תקין של הליך פלילי, דורשים כי עורך דין מסויים ייצג, או ימשיך לייצג, נאשם מסויים, ולו רק באופן זמני, עד שיימצא פתרון נאות לבעיית הייצוג. וזה טעמו של סעיף 17(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-, הקובע לאמור:

"סניגור שהנאשם העמיד לעצמו לא יפסיק לייצגו כל עוד נמשך המשפט או הערעור שלשמם הועמד, אלא ברשות בית המשפט; סניגור שמינהו בית המשפט לא יפסיק לייצג את הנאשם אלא ברשות בית המשפט".

ההחלטה של בית המשפט בשאלה אם להרשות לעורך דין להפסיק ייצוגו של נאשם הנה פועל יוצא של איזון האינטרסים בנסיבות המיוחדות של המקרה.

3.המקרה שלפני הוא אחד ממקרים רבים בהם בית המשפט סירב להרשות לעורך דין להשתחרר מן הייצוג של נאשם. השאלה במקרה זה היא, אם נפלה טעות בהחלטה של בית המשפט המחוזי, המצדיקה את ביטול ההחלטה. שאלה זאת תוכרע על ידי בית המשפט שידון בערעור. בינתיים עומדת בפני השאלה אם לעכב את ביצוע ההחלטה של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור.

כיוון שעל פי ההחלטה של בית המשפט המחוזי, מיום 11.1.2000, חובה על המערער לייצג את המשיב 3 כבר בישיבה שתתקיים ביום 1.2.2000, שומה עלי להחליט בבקשה לעיכוב הביצוע, שהוגשה ביום 23.1.2000, במהירות רבה, על יסוד החומר שבפני, אף ללא תגובה מצד המשיבים.

4.העובדות העיקריות הצריכות לענין הן אלה. המשיב 3, תושב יוון, הוסגר לישראל, ביום 11.10.99, כדי שיעמוד לדין פלילי. מיום שהוסגר יוצג המשיב 3 על-ידי עו"ד ששי גז, או על ידי עו"ד אחר ממשרדו של עו"ד גז, לרבות בהליכי המעצר. כתב האישום נגד המשיב 3 הוגש ביום 24.10.99, ולאחר מכן התקיימו 5 ישיבות של בית המשפט. אולם, כפי שעולה מן התיק, בעיית ייצוגו של המשיב 3 גרמה קשיים מלכתחילה. וכך אמר בית המשפט המחוזי, בין היתר, בהחלטתו מיום 11.1.2000:

"כבר מתחילת הדרך נראה היה שהנאשם מערים קשיים ומתנהג בצורה מתחמקת, כשתחילה ביקש למנות לו עו"ד מהסניגוריה הציבורית, ועל פי בקשתו מונה סניגור ציבורי. לאחר מכן ביקש דחיה כדי להתייעץ עם עורך דין פרטי שלו, והסניגור הציבורי ביקש להעתר לבקשת הנאשם ... למרות התנגדות תקיפה של ב"כ המאשימה ... נעתרתי לבקשת הנאשם ...".

ההחלטה מציינת בהמשך כי בישיבה שהתקיימה ביום 6.12.99 הודיע הנאשם שהגיע להסכם עם עו"ד דורון נוי, אף הוא ממשרדו של עו"ד ששי גז, שייצג אותו. כיוון שעו"ד דורון נוי לא נכח באותה ישיבה, בשל שירות מילואים, החליט בית המשפט כי על עו"ד נוי להגיש "תשובתו לבית המשפט תוך 5 ימים מהיום ולא יאוחר מיום 12.12.99". ואכן, ביום 12.12.99 נתקבלה בבית המשפט תשובתו של עו"ד נוי ובה נאמר כך: "נכון לכתיבת שורות אלה הוסדר באופן סופי עניין הייצוג עם הנאשם כפוף לקביעת תאריכים ע"י בית משפט נכבד זה אשר טרם נקבעו". בהמשך הוסיף עו"ד נוי כי אין הוא מתחייב לייצג את הנאשם אם לא תינתן לו אפשרות להתכונן כראוי למשפטו של הנאשם ומבלי שתינתן לו השהות המתאימה ללמוד את חומר הראיות בתיק. בעקבות תשובתו של עו"ד נוי, החליט בית המשפט, ביום 13.12.99, כך: "להודיע לעו"ד דורון נוי שבמשפטו של אליאס דאלי [הוא המשיב 3] יקבעו תאריכים להוכחות לאחר התאריך 20.11.00 ולא לפני כן".

בישיבת בית המשפט, שהתקיימה ביום 11.1.2000, כדי לקבוע מועדים לשמיעת העדויות במשפט, התייצב עו"ד ששי גז וביקש אורכה נוספת של 6-5 חודשים, שאם לא כן, לא יוכל משרדו לתת ייצוג לנאשם. על כך כתב בית המשפט בהחלטתו מאותו יום, בין היתר, כדלקמן:

"עד הישיבה שהתקיימה היום לא נתקבלה כל תגובה או בקשה של עו"ד נוי והוא מילא פיו מים וזאת למרות שחלף חודש ימים. המסקנה היחידה המתבקשת משתיקתו של עו"ד נוי היא, שעו"ד נוי קיבל על עצמו ללמוד את החומר ולהיות מוכן לנהל הוכחות החל מיום 21.1.2000, שאם לא כן, מדוע לא אמר דבר וחצי דבר מאז הצו מיום 12.12.99?".

עוד אמר בית המשפט באותה החלטה כי "התנהגות זו של עו"ד נוי אינה ראויה ואינה הולמת, אם לנקוט בלשון המעטה". בסופו של דבר, לאחר פירוט הנסיבות והצגת אסמכתאות, החליט בית המשפט כי אין הצדקה לשחרר את עו"ד נוי מיצוג הנאשם: "לעו"ד נוי היה מספיק זמן ללמוד את חומר החקירה הן לאור הזמן הרב שחלף מאז החל במו"מ עם הנאשם, ואף מאז מכתב תשובתו מיום 12.12.99, שבו הודיע סופית שהוא מייצג את הנאשם, והוא לא הגיב, כאמור לעיל, לצו בית המשפט מיום 13.12.99 ששלב ההוכחות יחל לאחר תאריך 20.1.00". לפנים משורת הדין, אמר בית המשפט, ועל מנת לאפשר לעו"ד נוי שהות נוספת ללמוד את חומר החקירה, קבע בית המשפט כי שמיעת ההוכחות תתחיל, לא מיד לאחר 20.1.00, אלא רק ביום 1.2.00.

5.נסיבות המקרה, כפי שהן עולות מן התיק, אינן מצדיקות התערבות בהחלטה של בית המשפט המחוזי בדרך של עיכוב הביצוע של החלטה זאת עד להכרעה בערעור. לא זו בלבד שהתנהגות המערער בנוגע לייצוג המשיב 3 אינה מצדיקה היענות לבקשתו, אלא התוצאה של היענות לבקשתו עלולה לגרום שיבוש חמור בניהול ההליך הפלילי בתיק זה. תיק זה קשור לתיק אחר: ת.פ. 468/98 מדינת ישראל נגד מרדכי שושני ואחרים. שני התיקים הם תיקים מורכבים מאד. יש בהם הרבה עדים משותפים. לכן החליט בית המשפט לאחד את שני התיקים לצורך שמיעת העדים המשותפים. עדים רבים יבואו ממדינות שונות (הולנד, בלגיה ואמריקה הדרומית) במיוחד כדי להעיד בתיקים אלה. בתיק שושני (בו הנאשמים נתונים במעצר עד תום ההליכים) כבר נקבעו מועדים לשמיעת העדים. דחיית הדיון בתיק זה עלולה לגרום שיבוש כבד: צורך להזמין את העדים (לרבות העדים מחו"ל) שתי פעמים, פעם לתיק זה ופעם לתיק שושני; או צורך לדחות את שמיעת העדים בתיק שושני, או קשיים אחרים. השיבוש היה נמנע אילו המערער היה מודיע מלכתחילה כי אינו מוכן לייצג את המשיב 3, או כי הוא מוכן לייצג את המערער רק אם תחילת המשפט תידחה לתקופה של חצי שנה, שאז הסניגוריה הציבורית היתה ממשיכה לייצג את המשיב 3 או שהמשיב 3 היה יכול לבחור לו עורך דין אחר. אך המערער לא נהג כך. הדרך בה נהג אינה מצדיקה היענות לבקשתו תוך שיבוש חמור של ניהול המשפט. המערער, ראוי להזכיר, אינו רק בא כוחו של המשיב 3, אלא הוא גם נושא באחריות כלפי בית המשפט. כפי שנקבע בסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א1961-, "במילוי תפקידיו יפעל עורך-דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות ויעזור לבית-המשפט לעשות משפט".

לפיכך אני מחליט לדחות את הבקשה לעיכוב הביצוע.