ע"פ 60/12 חיים עמר נ. מדינת ישראל

א.

בקשה לעיכוב ביצועו של גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ביתן) ביום 7.12.11 בתיק ת"פ 8290/08, בו הושתו על המבקש 4 שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי. הפרשה עניינה הצתה.

רקע והליכים

ב.

המבקש, יליד 1963, הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירת הצתה. לפי המתואר בכתב האישום, בתאריך 22.11.08, כשלושה שבועות לאחר שפוטר מהעסק "חי חלפים לרכב דרום" בנתיבות, הגיע המבקש למקום סמוך לחצות הליל, נכנס באמצעות מפתח שהיה ברשותו והצית את העסק; מיד לאחר מכן נמלט. כתוצאה ממעשים אלה נשרף העסק כליל, על כל תכולתו.

ג.

המבקש כפר בהצתה. לגרסתו, הגיע באותו ערב לעסק ונכנס באמצעות מפתח, אולם זאת במטרה לקחת את ארנקו, ועל כן עזב זמן קצר לאחר מכן. כן נטען, כי המבקש היה הבעלים של העסק יחד עם שותף נוסף – נפתלי עמר, וכי מדובר בפירוק השותפות ביניהם ולא בפיטורים. הרשעת המבקש נסמכה, בין היתר, על עדותו של מר פנחס בסט, חוקר שריפות, אשר מסקנתו היתה כי האש הוצתה במכוון, על-ידי אדם שנכנס דרך חזית העסק באמצעות מפתח, ולאחר ההצתה יצא ונעל את הדלת; על סרטי מצלמות אבטחה, בהם נראה רכבו של המבקש סמוך לזמן השריפה, ומהם הסיק בית המשפט כי העשן היוצא מן העסק, כתוצאה מהשריפה, החל להצטבר כדקה וחצי לאחר שהמבקש עזב את המקום; ועל שקרים שנמצאו בהודאותיו של המבקש במשטרה, שם אמר כי הגיע לעסק בסביבות השעה 21:30 ואילו סמוך לחצות הליל הגיע לבת ים, והדברים נסתרים במפורש על-ידי מצלמות האבטחה שצילמו אותו בסמוך לחצות בקרבת העסק. אשר למעמד המבקש בעסק – שכיר שפוטר או שותף שהפסיק את השותפות – נקבע, כי הראיות אינן חד משמעיות, אולם אין צורך להכריע בנקודה זאת, שכן אף אם המבקש היה שותף, כמות שטוען, היה לו אינטרס לקבל את כספי הביטוח כתוצאה מההצתה. בנוסף, אף אם היה שותף, ניכר מחומר הראיות שהמבקש התגורר בעסק והוצא ממנו, וגם מסיבה זו יתכן שרצה לנקום בנפתלי. עוד צוין, כי יום לפני השריפה הוציא המבקש מהחלק בו התגורר בעסק ציוד יקר ערך, לרבות מערכת קולנוע ביתית וציוד נוסף, וגם בכך יש לתמוך באשמתו. לבסוף נדרש בית המשפט לטענה לפיה נפתלי שרף את העסק וציין, כי עולה מחומר הראיות שנפתלי הגיע למקום אך לאחר שנודע לו כי הוא עולה באש; מה גם שלא ברור איזה מניע היה לו לעשות כן, שכן ידע שהעסק אינו מבוטח.

ד.

בית המשפט המחוזי גזר על המבקש, כאמור, 4 שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי. בית המשפט נתן דעתו לסכנה הטמונה, ככלל, בעבירות הצתה מכוונת של אש, ועל הצורך הממשי בהרתעת הציבור מביצוען. באופן קונקרטי, נתן בית המשפט דעתו לחומר הבעירה החזק בו השתמש המבקש לשם השריפה ולכוונה הנלמדת מכך לגרום נזק חמור, כפי שאכן אירע - העסק נשרף כליל, לרבות ציוד בשווי של 300,000 ₪. מנגד, נלקחו בחשבון גילו הלא צעיר של המבקש, מצוקתו בשל אבדן מקום עבודתו ומגוריו זמן קצר קודם לכן, העובדה שהנזק התמצה בנזק לרכוש ולא בנפש חלילה, וכן האבדה שהעסק לא היה פעיל.

הבקשה והדיון

ה.

בבקשה נטען, כי סיכויי קבלת הערעור לעניין הכרעת הדין, ולחלופין לעניין העונש - גבוהים. אשר לערעור על הכרעת הדין נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי אין לקרוא תמונה אחרת ממפת הראיות פרט להרשעת המבקש; בית המשפט ציין כי המבקש הוא היחיד שהיה ביכולתו להצית את העסק, אולם מחומר הראיות עולה, כי נפתלי יכול היה להצית את העסק, והוא זה שהפיק את מירב התועלת מהשריפה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא דן באפשרות שאדם אחר נכנס לעסק מן הכניסה האחורית והצית אותו, וכן בכך שלא ייחס משקל לקביעה

שהעסק הוצת בחומר בעירה חזק, אולם המבקש נצפה בסרטי האבטחה נכנס לעסק בידיים ריקות ויצא בידיים ריקות. לעניין העונש נטען, כי לא נשקלה התקופה הארוכה בה שהה המבקש בתנאים מגבילים, וכן לא שוקללו נסיבותיו האישיות והעובדה כי זהו מאסרו הראשון. לבסוף צוין, כי העונש שהושת על המבקש סוטה באופן בלתי מוצדק מרף הענישה המקובל.

ו.

בדיון טען בא כוח המבקש כי המדובר בראיות נסיבתיות, ומי שנהנה מפירות השריפה לא היה הוא; ועוד, היתה כניסה נוספת מאחור שלא נבדקה, ועל כן הראיות הנסיבתיות אינן חד כיווניות. ועוד נאמר, כי המבקש לא הפר תנאים, בא לכל הדיונים, והערעור יישמע עוד זמן רב.

ז.

בא כוח המדינה טענה, כי גם אם המבקש היה משוחרר זמן רב, על ריצוי העונש להיות קרוב; אשר לסיכויים בערעור לדעת המדינה הם קלושים ומטה, שכן הכרעת הדין מפורטת ובדקה כל נקודה.

הכרעה

ח.

לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה, אכן, מדובר בערעור על הכרעת הדין, בית המשפט המחוזי טרח בבדיקתן של הראיות הנסיבתיות, כעולה מהכרעת הדין, ועמד גם על חיזוקים להן; התמודדות ערעורית עמן עומדת איפוא בפני משוכה גבוהה. אציין כי לפי קביעת בית המשפט תכולת העסק היתה מבוטחת, והמבקש יכול היה לקבל את חלקו כשותף, ואילו המבנה – שלא היה בבעלותו של המבקש – לא היה מבוטח, ומכאן נזק לנפתלי דווקא. המדובר בתקופת מאסר של ארבע שנים, ואין חשש כי מאסרו של המבקש ייתר את שמיעת ערעורו, גם מבלי שאביע דעה באשר לאורך תקופת המאסר שהושתה כשלעצמה. עיינתי הפסיקה שטרחו באי כוחו של המבקש לצרף, הכוללת מגוון של מקרי עיכוב ביצוע. כל מקרה לגופו, אך ביסודו של דבר, משנשקלים הפרמטרים הנוהגים לעניין, אין מקרה זה מצדיק עיכוב. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 29.1.12 עד השעה 1000 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. עד אותו מועד בידו להתייצב למיון מוקדם לצרכי שיבוץ, ככל שהדבר אפשרי. המזכירות תתן דעתה לקביעת הערעור לשמיעה בתוך שישה חודשים.