ע"פ 6003/02 יאסר קארקי נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית המשפט המחוזי ונמצא אשם בעבירה של הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין תשל"ז1977-, וכן בביצוע עבירה של נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל1970-.

בית המשפט המחוזי גזר על המבקש עונש מאסר לתקופה של 36 חודשים לריצוי בפועל, וזאת לבד מעונש של מאסר מותנה. כמו כן, פסל בית המשפט המחוזי את המבקש מלהחזיק רשיון נהיגה במשך 15 שנים. המבקש מערער בפני בית משפט זה על עצם ההרשעה וכן על גזר הדין שניתן נגדו.

ביום 23.8.2000 נהג המבקש ברכב פרטי בכביש מספר 90 מכיוון אילת צפונה. בהגיעו לעקומה בכביש עקף המבקש רכב אחר. במהלך העקיפה התנגש באופנוע שנסע בכיוון הנגדי. כתוצאה מההתנגשות קיפחו את חייהם שני רוכבי האופנוע.

בית המשפט המחוזי קבע כי הוכח כי המבקש חצה קו הפרדה רצוף בכביש, עקף משאית שהפריעה לשדה הראייה - וזאת כאשר הכביש מתעקל בעקומה וחרף תמרורי האזהרה שהצביעו על העקומה בכביש.

על קיומו של היסוד הנפשי בעבירת ההריגה עמד בית המשפט המחוזי הן מהנתונים האובייקטיבים, הן מעדותו של נהג הרכב הנעקף, על-פיה יצא המבקש לעקיפה מקום בו מופרדים מסלולי הנסיעה בקו רציף והן מהדברים שאמר המבקש עצמו בחקירת המשטרה, לאמור:

"בגלל שחיכיתי הרבה זמן מאחורי המשאית אז אני יעקוף אותם ויהיה מה שיהיה ולא שמתי לב לקו הלבן ומהצד השני לא הגיעו רכבים וזה היה הזמן לעקוף את המשאית כי הן היו יותר איטיות".

המבקש, בהודעת הערעור שהגיש, סבור כי לא היה מקום לקבוע את אשמתו בהסתמך על דברי ההודייה האלה ואף לא בהסתמך על עדותו של נהג הרכב הנעקף, כי אם על גרסתו בבית המשפט. ספק אם בגרסתו זו האחרונה יש כדי להואיל לו. במובנים חשובים גרסתו המאוחרת אף מחמירה את מצבו המשפטי. מכל מקום, אפילו יאשר בית המשפט לערעורים את השקפתו של המבקש כי ראוי היה להרשיעו בעבירה של גרם מוות ברשלנות חלף עבירת ההריגה בה הורשע - הרי שבנסיבות החמורות של המקרה אין מקום לחשש כי המבקש עשוי לרצות עוד קודם לפסק הדין בערעור, תקופת מאסר העולה על העונש שיושת עליו בבית המשפט לערעורים. דין הבקשה, לפיכך, להידחות.

מזכירות בית המשפט תעשה לקביעת מועד מוקדם לשמיעת הערעור כמתבקש בנסיבות העניין ובהתאם ליומן בית המשפט.

המבקש יתייצב לשם ריצוי עונש המאסר בתחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים, ביום 14.7.2002 בשעה 09:00.