ע"פ 6072/17 אלעד ורון נ. מדינת ישראל

1.איני סבור כי בקשה לעיכוב ביצוע אמורה להיות "חזרה גנרלית" לערעור עצמו. לכן אמנע מלהביע עמדה לגבי סיכויי הערעור. אסתפק בכך שככל שהדברים אמורים לגבי מהימנות המתלוננת ותחושותיה-שלה, המשוכה נראית גבוהה. לכן, לא בכדי, ההגנה ממקדת חיציה ביסוד הנפשי ובמודעות של המערער לאי ההסכמה.

2.איני רואה לחזור על הלכת שוורץ והפרמטרים השונים שהותוו בהלכה זו.

לא נעלמה מעיני תקופת המאסר הארוכה למדי שהושתה על המערער בגזר הדין, וכי בהחלטה זו יש כדי להאריך את סבלן של המתלוננות. עם זאת, בהינתן שלפנינו ערעור על הכרעת דין; בהינתן שהמערער התייצב לכל ישיבה וישיבה ובמהלך הדיונים אף יצא לחו"ל וחזר – אני סבור כי לא יגרע מאינטרס הציבור אם יעוכב הביצוע ואם יינתן למערער יומו בערעור כשהוא עדיין חופשי ולא מאחורי סורג ובריח.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ודוחה ביצוע המאסר בפועל עד ולאחר ובכפוף לפסק דינו של בית זה משפט בערעור.