ע"פ 6079/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הוטל על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' אלרון, ר' סוקול ומ' רניאל). יצוין כי המבקש החל לרצות את מאסרו.

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו, בשלושה אישומים, עבירות של אינוס במשפחה; מעשים מגונים במשפחה; התעללות בקטין או בחסר ישע; וכליאת שווא. בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, על סמך התשתית העובדתית שתוצג, בקצרה, להלן.

המבקש היה בתקופה הרלוונטית בן זוגן של אמן של המתלוננות, ר' (ילידת 1982) ונ' (ילידת 1988), במקביל להיותו נשוי ואב לילדים. החל משנת 1994 החל המבקש לגור בביתן של המתלוננות באופן קבוע. המתלוננות ראו בו אבא לכל דבר ועניין, וכך כינו אותו. במהלך שהותו בבית, הציב המבקש כללי משמעת נוקשים ונהג כלפי המתלוננות ואחיהם באלימות. בשנת 1994, כאשר המתלוננת 1 הייתה כבת 12, הסיע הנאשם את ר' ברכבו לחורשה מבודדת, שם הפשיט אותה, ובעל אותה נגד רצונה. עד שמלאו לר' 20 שנה, נהג המבקש להיכנס למיטתה, להפשיט אותה, להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה ולבעול אותה בכוח, נגד רצונה, חרף התנגדותה ובכיה ותוך הטלת אימה עליה.

בכל פעם לאחר שהיה בא על סיפוקו, והמתלוננת 1 הייתה מתחננת שיפסיק, היה המבקש משיב ש"זה יגמר בקרוב". בנוסף, נקבע בפסק הדין כי כחודשיים לפני שמלאו לנ' 15 שנים, הורה לה המבקש לשכב ערומה על המיטה, והעביר את איבר מינו על גופה וכן נגע באיבר מינה, חרף תחנוניה של המתלוננת שיפסיק. לאחר האירוע ובתאריכים שלא הובררו, ועד שמלאו לנ' 16 שנים, נהג המבקש באופן קבוע לבצע בה מעשים מגונים. עוד נקבע כי לאורך כל שהותו של המבקש בבית המתלוננות, נהג כלפי המתלוננות ושני אחיהן באלימות ובתוקפנות. במספר רב של הזדמנויות, בעזבו אחר הצהריים את הבית, היה המבקש נועל את הבית מבחוץ עד למחרת בבוקר. כמו כן, בתאריך שאינו ידוע, נשברה ידית אחת הדלתות בבית. המבקש הבחין בכך והכה בידיו את המתלוננת נ' ואת אחיה נ'.

בגין האמור, הטיל בית המשפט המחוזי על המבקש עונש של 17 שנות מאסר, מהן 14 שנות מאסר בפועל ו-3 שנות מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים מתום מעצרו, שלא יעבור עבירות מין מסוג פשע. כמו כן חויב המבקש לפצות את ר' בסך של 70,000 ₪, ואת נ' בסך של 50,000 ₪.

3.

המבקש עותר לשחרורו מן המאסר עד הכרעה בערעור שהגיש לבית משפט זה. לטענתו, בהכרעת הדין נפלו טעויות מהותיות ומשמעותיות, וכן נפלו טעויות במהלך ניהול התיק. להערכתו, סיכוייו לזכות בערעורו הם יותר מסבירים, ועל כן יש להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר. עוד מבקש הוא להקדים את הדיון בערעורו אשר נקבע לשמיעה, לעת עתה, בחודש יוני 2010.

לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי העלה ספק לגבי הנטען באישום הראשון בקבעו, ביחס לדברי המתלוננת, כי "כל אלה יכולים להיות סימנים לכך שהדברים לא אירעו". בנוסף, מפנה הוא להתבטאויות ברוח זו ביחס לאישום השני. ספקות אלה, גורס המבקש, מחייב את זיכויו משלושת האישומים. עוד טוען המבקש כי הליך שמיעת הראיות בבית המשפט המחוזי נוהל תוך פגיעה משמעותית באפשרותו של המבקש להתגונן ולנהל את הגנתו כדבעי. לטענתו, כבר בשלבי המשפט המוקדמים נחשף חוסר הניסיון והמיומנות של באת-כוחו של המבקש. לדבריו, בית המשפט נטל את תפקיד סנגורו של המבקש וניהל חלק לא מבוטל של חקירת העדים. בנוסף, מצביע המבקש על כי היה משוחרר בערבות במהלך המשפט.

4.

המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע עונשו של המבקש. לטענתה, פסק הדין של בית המשפט המחוזי מושתת ברובו על הערכת מהימנות, ובין היתר על הקביעה כי עדותו של המבקש אינה אמינה. לפיכך, גורסת המשיבה, סיכויי הערעור של המבקש על ההכרעה הם מועטים. בנוסף, מצביעה המשיבה על משך העונש אשר הוטל על המבקש, התומך גם הוא בדחיית בקשתו.

5.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסק הדין, הגעתי למסקנה כי אין להיעתר לבקשה.

ככלל, הגשת ערעור על פסק דין אין בה כשלעצמה כדי לעכב ביצוע עונש מאסר, וההכרעה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. הפעלת שיקול-הדעת לצורך ההכרעה בשאלת עיכוב ביצוע עונש מאסר כרוכה באיזון בין שיקולים הנוגעים, מחד גיסא, לאינטרס הציבורי, ומאידך, לאינטרסים של המבקש (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769 (2000) (להלן: הלכת שוורץ )). בין היתר, נוקבת הלכת שוורץ בשיקולים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על הנידון; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; נסיבותיו האישיות של הנידון ועברו הפלילי. יישום קריטריונים אלה על נסיבות המקרה דנן מעלה כי האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של גזר הדין אינו נסוג מפני האינטרס של המבקש לעכב את מאסרו. המבקש, אשר לאחר הכרעת דינו אינו נהנה יותר מחזקת החפות, הורשע בעבירות מין ואלימות חמורות ומתמשכות. על המבקש הושתה תקופת מאסר ארוכה. בנוסף, ערעורו אינו מעלה, על פניו, סוגיות משפטיות משמעותיות המצדיקות היעתרות לבקשה ועיקרו טענות עובדתיות כנגד מהימנות העדים. המבקש אף אינו מעלה נסיבות אישיות שיצדיקו את עיכוב עונש המאסר. אין אפוא במקרה דנן נסיבות אשר יטו את הכף לטובת עיכוב ביצוע העונש אשר הוטל על המבקש.

מועד הדיון בערעורו של המבקש נקבע בהתאם לשיקולי יומן בית המשפט, ובהתחשב במשך המאסר אשר הוטל על המבקש. תקופת המאסר לה נידון המבקש עומדת על שנים ארוכות ואין כל חשש כי ערעורו יתייתר, על אף המועד לו הוא נקבע.

לאור האמור, הבקשה נדחית. המבקש ימשיך בריצוי העונש אשר הוטל עליו בגזר הדין של בית המשפט המחוזי.